הנשיקות שלך שנחתמות על שפתייה.

הוא נוגע בך, את מרגישה את היד החמה הזאת?


הוא מנשק אותך, במן רכות כזאת שמחממת את כל גופך.


הוא מלטף אותך ושר לך בשקט, מנגן בקצב איטי במן עדינות ממכרת.


את מסתכלת לו בתוך עיניו ורואה את ההשתקפות שלך,


את העיניים שלו נוצצות כשהן מביטות בך.


את מביטה בתוך עיניו ורואה את כל האהבה ששוכנת בליבו, את האהבה שרק מתחזקת.


שתי הזרועות שלו מונחות סביב מותנייך.


השפתיים שלו עוברות בגופך, בכל חלק שרק אפשר לנשק.


הוא אוהב אותך, אהבה שלא זכיתי לקבל ממנו.


הדמעות חנוקות בתוכי,


ההכחשה לקבל את המציאות, לקבל את הידיעה שהוא איתך חונקת אותי.


לדעת שהוא המשיך והוא לא יחזור אחורה להביט ולראות אם אני בסדר אם אני כבר לא בוכה.


עובר לידי וכאילו לא מכיר אותי, בקושי שלום אני מקבלת.


ההתעלמות הזאת שורפת אותי, זה שיש לך אותה לא אומר שאני נמחקת, לא אומר שאני לא שווה.


מרגישה את הריח שלך על גופי, שורטת והורגת כל חלק בגופי מפוצצת את כל האשליות.


אותו לילה נקבר, אותם טלפונים נעלמו, אותם חיוכים התאדו, ואותם מבטים לתוך עיניי עמוק עמוק כבר לא יהיו.


אז את השפתיים אני כבר לא ארגיש,


ואת ההשתקפות שלי בתוך עינייך כבר לא אראה,


ואת הריח שלך לא אריח ואסניף מעורך.


ועכשיו, היא יושבת על הספא שלנו,


ועכשיו, היא זאת שממלא את המקום באוטו.


ועכשיו, היא זאת שנוגעת בך.


חייל שלי, אני מאחלת לך רק טוב,


הלוואי והיא תיתן לך את האושר,


הלוואי והיא תיהיה מה שאני לא הייתי ולא אוכל להיות.