תסלח לי אהובי!!

אני חושבת עליך ורואה את פניו,

אני נמצאת איתך וחושבת עליו.

מנשקת את שפתיך אך רוצה את שפתיו,

אני חושבת שאני אוהבת אותך,

אך לא יכולה בילעדיו

אני מדמינת אותו איתי

ורוצה אותו לצידי.

אני לא בטוחה שזוהי אהבה

לכן איניני זורקת אותך.

ולמרות הכל

גם אם אזרוק אותך זה לא יעזור,

אמונים לך תמיד הוא ישמור,

כי אתם חברים, ממש אחים

והוא לא יבגוד בך לעולמים!

לכן אצטרך "להסתפק" בך,

ולהישאר לצידך.

מכוון שאם אותך אעזוב

הוא לא יהיה יותר אלי קרוב.

אולי אני נשמעת אגואיסטית,

אולי אני מגעילה,

אך אני מצטערת..

שאליך איניני מרגישה את המילה "אהבה".

אני יודעת שתרגיש בליבך המון אכזבה

לכן אני מבקשת ממך סליחה!

למרות שלעולם זאת אתה לא תדע.

כי זה משהו בילתי אפשרי,

זה משהו שיכול להתגשם רק בדימיוני,

אז בבקשה תסלח לי,

תסלח לי "אהובי".