מחכה לך

אני רוצה להגיד לך שהמשכתי, שאני לא בוכה.


אני רוצה להגיד לך שאני לא מסתגרת יותר בחדר וצורחת,קורעת את בגדיי.


אני רוצה להגיד לך שאני עם אחר ואני מאושרת.


אני רוצה להגיד לך שהבנתי למה אנחנו לא יכולים להיות ביחד.


ואני רוצה שאתה תגיד לי שאתה עדיין זוכר אותי,


רק שאתה זוכר אותי.


אני לא מאמינה שאני שוב נתתי את נשמתי, את דמעותיי, את ליבי, את שפתיי, את גופי


שאני שוב מסתגרת בין הקירות האלה ומרגישה כ"כ ריקנות, מרגישה את הקור שחודר לעצמותיי.


אני לא אוהבת לראות את העיניים אדומות,


אני לא אוהבת לשמוע את הצעקות,


אני לא אוהבת לראות את עצמי רושמת את שמך על דף וקורעת קורעת מכאב.


יש לי את כל הסיבות בעולם להעריך אותך, יש לי את כל הסיבות בעולם להצדיע לך, יש לי את כל הסיבות בעולם לאהוב אותך, יש לי את כל הסיבות בעולם למה לא לשכוח אותך.


לא נותרה לי ברירה, החבל נקרע, אותו יום נעלם, ונשארתי אותה אחת מפעם-שרק הכרת אותה- שרק הבטת בה- אותה אחת ה'קטנה'.


הרי תמיד הייתי כזאת,


אולי אני באמת ילדה, אולי אני באמת עוד לא מבינה את המרחק בנינו,


אולי אתה באמת עוד סתם תקופה, אולי אתה סתם רגש שנעלם, אולי אתה שורף את ליבי במבט,בנשיקה קטנה שהתרחקה מהפה,אולי אתה רק הנשמה שבוערת בתוכי ושתעלם בעוד כמה זמן.


הזמן רק ממשיך, השעון מתקתק, התמונה שלך בידיי כבר מוצפת בדמעות אי אפשר כבר לזהות את פנייך מרוב הרטיבות.


אז אני פה עדיין על החומה, אז אני פה עדיין במרפסת במבט למרומים לבקש שישמור עלייך אלוהים.


אז אני פה מתפללת בשקט בבכי קט בלחישה.


אז אני פה-עדיין כמו תמיד-מחכה לך.