הפחד הזה

הפחד הזה, הפחד הזה שעוטף אותי,


הצעדים שלך כ"כ רחוקים מאוזניי וכאילו שומעת אותך הולך באיוטיות שלא ישמעו את צעדייך.


עזה, המקום הזה, שכל צד וצד יכול לקפוץ אדם, אם אפשר בכלל לקרוא להם כך, מחבל


מחבל, שיכול להרוס את חייך וחייהם של רבים אחרים.


חייל שלי, אני מפחדת, הפחד עובר בכל חלק מגופי.


אני רוצה להעביר שוב את ידיי על זיפייך, להרגיש את הפנים שלך, להרגיש את הרוך, לנשק אותך,


ולהגיד שהכל יהיה בסדר.


המחשבה שאתה שם, מצמררת אותי,


שלושה הרוגים, הלב כ"כ דופק, אלוהים רק כמה שהוא דופק,


הדמעות כבר לא מחכות על הריסים כבר לא מתאפקות שלא לצאת פשוט זולגות על הרצפה,


זולגות כל מקום שרק אפשרו לנקות את הפצעים, את הדאגה הבלתי פוסקת.


שלושה חיילים, שלושה חיילים שאבדה נשמתם, שסיימו את חייהם בהגנה עלינוף בתקווה שאנחנו


נחייה בלי דאגה פה, החיילים האלה שלא יחזרו שוב לחיים.


ואני מוצאת את עצמי פה, עם הטלפון ביד, עם העיניים האדומות שלא מפסיקות להוריד דמעות והלב


הזה שלא מפסיק לפעום לשניייה שדופק בחוזקה.


שמע ישראל, אלוהים שלי, תשמור עליו, תשמור על כולם.


כל אחד מהם, כל אחד עם המדים הירוקים שמחסים את גופו, כל אחד עם הרובה הכבד שמונח על גופו


במטרה להגן עליו, הפחד שחבוי בכל אחד מהם, הצמרמורת שעוברת בכל לחישה או בכל רעש קטן.


אני מתפללת אלייך אלוהים שלי, מתפללת בשקטף מתחננת אלייך.


תשמור על הילדים שלך, תשמור על החיוך שלהם, תשמור על המשפחה


שלהם שלה תדע צער, תשמור עליהם שיחזרו בריאים ושלמים.


שלא יפלו עוד אנשים אלוהים שלי,


תשמור על הפרחים האלה שלנו תשמור עליהם בבקשה ,בבקשה, אלוהים שלי.