הרגת אותי.

אף לא חשבתי שזה יגמר. שזה יגמר ככה.
בוכה. כואבת. זועקת. צועקת. אבל אף אחד לא שומע..
אף אחד לא יודע..אף אחד לא מרגיש.
לפעמים אנחנו עוד עוברים אחד ליד השני. שתיקה.
מה היא אומרת?
אני מנסה לדבר. אבל לא מצליחה. הדמעות..הדמעות חונקות.
אני מנסה להיות חזקה. לא לבכות. לא הפעם. לא עכשיו..לא עכשיו לידך.
לא רוצה שתראה אותי נשברת. נשברת שוב..נשברת בגללך.
הפעם אני יהיה שונה. הפעם אני יהיה חזקה.
לא שאני לבד. רק שאני איתך.
איפה שישנתי פעם..במיטה שלך..בצד ימין איפה שתמיד אהבתי- עכשיו זאת היא. היא ישנה שם.
אתה מחבק אותה. זאת היא שקמה איתך בבוקר. זאת היא שאתה לוקח לבצפר.
זאת היא שנושמת אותך בלילה. זאת היא שאתה אוהב.
זו כבר לא אני.
פעם? היתי בשבילך כל העולם..היום? היום אני כלום.
אתה זוכר שנשבעת לי? שנשבעת לי שתמיד נהיה ביחד..שבחיים לא תפסיק לאהוב אותי. אתה זוכר?
כי אני כן זוכרת.
אני זוכרת הכל. ולא מצליחה לשכוח. לא רוצה לשכוח. המילים עוד מהדהדות בראש. כאילו זה היה אתמול.
כלום לא עובר. כל העולם ממשיך אבל אני..אני תקועה. תקועה באותו מקום, באותה הבועה..בבועה שלך.שלי. שלנו.
תמיד ידעתי שאתה כזה..כולם אמרו לי..כולם הזהירו. אבל לא. חשבתי שאיתי זה שונה. כי איתי היית אחר.
האמנתי לך. לא כי הייתי תמימה..כי אתה היית אמיתי.
אבל הנה..הסתבר שטעיתי. כי מילים? לא שוות אצלך לכלום. הבטחות? זה סתם עוד מילה שאתה זורק.
אני אוהב אותך. אוהב אותך כמו בחיים לא אהבתי מישי. אני נשבע לך. אני משוגע עליך.
חארטה. ועוד חארטה ועוד חארטה.
שיקרת. אתה שקרן. אתה יודע לשקר אתה טוב בזה.
אבל גם אני. כי היום? אתה תראה אותי. אבל תראה אותי שונה. חזקה. לא אחת שנשברת. לא אחת שבוכה.
הכל הצגה.
כשאני לבד? הדמעות כבר לא חונקות. אני בוכה. העיינים יבשות מדמעות..אדומות..כואבות.
הניצוץ אבד. הטעם אבד. המשמעות אבדה.
אין לי לב. חצי ממנו אצלך. והוא בחיים לא יחזור אליי.
הרגת אותי.

---

א