השקט הזה ' שירקה .

'' לפעמים שאני ממש ממש לבד

אני חושבת עליך , אל תיתן לאהבנתו להיגמר

אל תיתן לי להישבר ''

אני צועדת לי לבד בשביל

אין מאחורי אף איש ,

הכל חושך אפל וקר רק אני הרוח והסיגריה שביד

הדמעות זולגגות לי לבד ..

חושבת עליך על מה אתה עושה עכשיו איתה

הרגלים מתחילות ללכת לאט הם יודעות הם מתקרבות לבית שלך

והסיגריה עומדת להיגמר וכל שאיפה זה כמו סכין בלב

והרעש מהחלון בחדר שלך .. לראות אותך מנשק אותה

ולדמיין שזאת אני

ממשיכה ללכת אני לא אפול , גם אם אף אחד לא ירים אותי

אני לא מפסיקה לצעוד , אני מגבירה את ההליכה

הראש כואב ממחשבות . הלב נקרע לחתיכות .

והנשמה רק אליך מבקשת !#

והנה אתה מביט מהחלון רואה ילדה בספסל

גשם בחוץ והיא לא זזה מהספסל מחבקת את רגלייה

היא מתחילה לחתוך מול עייניך ,

היא חותכת והכאב שלה בכאב שלך

היא חותכת והדם יורד אתה בוהה בה ולא זז משותק

היא חלשה מיידי , הדם נוזל ועוד ועוד ,

היא מביטה אליך פעם אחרונה עם עיינים אדומות

ופנים לבות וחיוורת ,

אניי הייתי יכולה לתת לך הכל , אתה הפלת אותי כל פעם שנתתי לעצמי הזמדנות לקום . אבל לפעמים שאני ממש לבד אני חושבת רק אליך , מעכשיו אני לא אחשוב יותר בחיים

אתה מביט אל הדמות האהובה שלך מלעלמה

נופלת נשמטת חיוורת ומלאת דם .

ורק אחרי שהיא לא שלך אתה מבין כמה אתה צריך אותה