זאת היא

שעה שהיא פוסעת


ולא יודעת לאן


הזמן עומד לקחת, חלקים ממנה


לא את הבגדים, ולא את צבע העיניים


הזמן עומד לקרוע לגזרים


היום. ושב, חוזר חלילה.


 


היא מחפשת מבולבלת בנשמתה


יש לה פרחים ספורים שהיא החמיצה


בתוך כד


עכשיו היא מריחה אותם


ומפזרת בפראות את הניחוח שהיא שואפת לאבד.


מהתחלה.


 


וחליקים חסרי סיפוק נופלים ממנה ארצה


היא נאספת מבויישת בתוך קליפה של הכלימה


היא לא התכוונה לחשוף טיפת אנושיות


פשוט היא נתפסה לא מוכנה


אז היא פורשת את ידיה


מוחה את התשוקה מעליה


היא נשבעה להתנזר מכל הסבל הנורא


אבל גופה בה בוגד


 


היא לא זקוקה לעוד בלבול


הגיע הזמן להסתגר בתוך הסוודר הגדול של השתיקה


זה לא הזיק, גם לא הועיל כשהיא השילה ניצוצות באופן סטטי


היא לא יצאה מזה שבעה


אם לא יותר


זה רק החום שמהתל בה אנושות


זה יעבור לה


כשאווירה קרה תטיל בה גג של ספקנות


שם היא הקימה את ביתה.


בציפיה.....