התאומה שהייתה -אחרי המון זמן שלא כתבתי - חדש 26.3 - חנצוווווו'ק (;

" ניסיתי לחזור לעצמי , אני יודעת שהבטחתי לך שאני ימשיך ....

ויש לי חברות חדשות ,

אבל אף אחת לא כמוך . "

כל הזמן רק המשפט הזה, רק הוא עומד לי בראש .

היינו החברות הכי טובות בעולם , זוכרת ?

אני זוכרת, תמיד .

אחרי כל מה שעברנו .

תאומות היינו , זוכרת ?

אני זוכרת, תמיד .

עבדנו באותן עבודות, למדנו באותה כיתה, ואהבנו את אותן אוכל, כן זה טיפשי .. אבל הכי אמיתי בעולם.

אפילו שהיינו מתאהבות, תמיד זה היה קורה באותו זמן .

ולא משנה כמה ריבים היו , תמיד אחרי דקה היינו שלימות .

לא היינו יכולות אחת בלי השניה .

זה היה מין קשר מיוחד .

אני חושבת שה' שלח אותך אז אליי בשביל להראות לי שיש חברה אמיתית .

כי לפני שבאת לא האמנתי בזה .

כל חברה שהייתה לי , הייתה נעלמת , או עם חבר שלה .

לא יודעת, תמיד חשבתי שכל פעם שלחברה שלי יש חבר , היא תלך איתו כל הזמן .

עד שבאת והראת לי משו אחר .

אולי בגלל שפחדת להתאהב .

תמיד פחדתי שגם את תתאהבי ותשכחי ממני .

והתאהבת, ולא שכחת .

אפ'עם לא נסעת אליו בלעדיי, ואפעם לא הלכת לשום מקום בלעדיי .

תמיד היינו תלויות אחת בשניה , לכל מקום היינו הולכות יחד .

היית ה-תאומה שלי , תמיד .

במשך 4 שנים .

אם היינו הולכות לאכול, זה היה תמיד אותו דבר ,

אם לחשוב אחת על השניה זה תמיד היה באותו זמן .

תמיד היה חייב להיות בינינו את המשפט של ..

" וואה , בידיוק חשבתי עלייך " .

זוכרת ?,

כמה קשה להיזכר בך .

אפילו בריח שלך, ששנאתי את הבושם המסריח ההוא ששמת .

שכל דמעה שירדה לי מחית אותה, ועמדת פה ממש לצידי .

כמה פעמים ישנתי אצלך ואת אצלי .

כמה סרטים ראינו ביחד .

כמה יציאות יצאנו ביחד ,

כמה שטויות , כמה הכל .

פשוט הכל .

רק דבר אחד היה שונה בינינו .....

הייתי יותר רגישה ממך, תמיד .

אני הייתי מסוגלת לבכות מכל דבר ...

את לא .

זוכרת שהלכנו אליהם ?, להוא שאהבת .. ולחברים שלו .

התחלנו לצחוק כולם , עד שאמרו לך שאת שמנה .

אני חושבת שזה פעם ראשונה שהורדת את החיוך והפנים שלך .

שבאמת הרגשתי שנפגעת .

שכאב לי הלב ....

לקחתי את האוטו ויצאתי איתך לבחוץ, משם בלי לומר מילה הלכנו הביתה .

לא אמרת כלום במשך כל הנסיעה , חוץ ממשפט אחד ....

" אני כ'כ עייפה ..... " וחייכת .

יום למחרת הכל היה כרגיל .

הלכנו לעבודה אחרי הביצפר , וישבנו לאכול , אני כרגיל הזמנתי את מה שתמיד אכלנו ..

ואת אמרת שאת לא רעבה .

שאלתי אותך אם קרה משהו, ואמרת לי שלא .

שחזרנו מהעבודה , כל אחת לביתה ..

אמרת לי שחשבת להתחיל בדיאטה .

" אני יאכל רק ארוחה ביום " ככה אמרת .

גיחחתי ואמרתי לך שאי אפשר לעשות כזאת דיאטה , כי זה לא בריא .

נעלבת ממני , ואמרת לי שתצליחי .

לא התכוונתי שתיעלבי . רק רציתי להסביר לך שזה לא בריא .

לא הקשבת לי בכלל . רק השתקת אותי כל הזמן .

לא הגבתי לך על זה , והעברתי הלאה ...

ככה עברו להם איזה חודש , בהם ירדת איזה 10 קילו .

כולם החמיאו לך על המשקל החדש שלך, בזמן שאני עמדתי לידך ושתקתי .

שהיינו הולכות לעבודה , לא היית אוכלת , רק אני הייתי אוכלת . כל הזמן .

כל הבנות בעבודה ישבנו , וכולם אכלו צ'יפס .

אני זוכרת שהסתכלת עלינו, ולא אכלת אפילו לא אחד .

שהצעתי לך, התחלת לצעוק עליי .. ואמרת לי שאני יודעת שאת בדיאטה .

עמדתי שם, בלי להוציא מילה ... לא ידעתי מה להגיד .

ופשוט הלכתי .

התיישבתי בצד השני של העבודה , שם כבר ניגשת אליי .. ואמרת שאת מצטערת .

לא הבנתי מה קורה לך, שאלתי .. אך אפ'עם לא ענית .

אפ'עם לא הסברת במיוחד מה יש לך .

" אני הולכת לשירותים " אמרת .

והלכת .

כשחזרת אחרי כמה דק' , היית חיוורת כמו קיר לבן, שרק צבעו אותו .

קניתי לך מים, ואמרתי לך להירגע .

לא ידעתי מה להגיד , ובטח שלא לעשות ..

אמרת לי רק שלא אכלת, ושתגיעי הביתה את תאכלי .

רצתי לחנות ממול, וקניתי לך לחמניה עם גבינה צהובה ..

זה מה שמצאתי ראשון, אז לא חשבתי על כלום וקניתי לך .

אחרי דקה שבאתי כבר ראיתי שסיימת את הכל .

הייתי בשוק , שאלתי אותך אם את רוצה לאכול עוד משהו ואמרת לי ששבעת .

ואז התחלת לצעוק על עצמך שאכלת את הכל, ועכשיו תיהיי שמנה יותר .

לא הוצאתי מילה , לא הבנתי מה קורה לך .

שאלתי אם את בסדר, ענית לי שכן , והלכת .

כשחזרנו הביתה , סתם צלצלתי אלייך כדי להגיד לך לילטוב .

ככה עבר לו עוד חודש ...

ושוב הורדת 10 קילו .

ניהיית רזה , הרבה יותר ממה שהיית .

עד שגיליתי איך .

התחלתי לעקוב אחרי כל צעד שלך ..

שם כבר מצאתי קופסא של כדורים משלשלים .

צעקתי עלייך, והבטחת לי שלא תמשיכי עם זה .

סמכתי עלייך, והמשכתי הלאה .

את זוכרת את יום שלישי ?,

היום שהיה לי את כל העבודה .. שאת כל הזמן ישבת בצד , בטענה שאת לא מרגישה טוב ..

ואני עבדתי כל הזמן, והתעצבנתי שלא עשית כלום .

היום הזה חרוט לי במוח .

זה היה היום הכי גרוע בחיים שלי .

רבנו, וצעקתי עלייך בפעם הראשונה שלי , זה היה הפעם הראשונה שלא נתתי לך לדבר .

צעקתי עלייך, והתמוטטת .

אני רק זוכרת שניהיית חיוורת , ונפלת .

כמה בנות מהעבודה אמרו שירד לך הלחץ דם, אני פשוט נעמדתי בלי להוציא מילה .

אני זוכרת שלקחו אותך לבית חולים באמבולנס , ישבתי לצידך לאורך כל הדרך .

הותירו אותי מחוץ לחדר שלך, עם ההורים שלך .

כשנכנסנו, ראינו את כולך עם מכשירים ..

שם אמרו שאת תת משקל , ושהאוכל לא מגיע אלייך .

הגוף שלך פשוט לא יכול לקבל אוכל .

קיבלת שם כבר טיפול פסיכולוגי , והסבירו לך מה גרמת לעצמך .

אבל אפעם לא הקשבת להם, אני יודעת שהמשכת .

ודיברתי איתך על זה המון פעמים .

אני זוכרת גם שאשפזו אותך .

למה עשית את זה לעצמך ?

גם לא פעם אחת שתפסתי אותך מקיאה .

וסיפרתי להורים שלך אלפיי פעמים . ואשפזו אותך .

אני זוכרת גם שבאתי לבית חולים שלך , והעפת אותי משם .

" בגללך אני כאן , תלכי " .

זה מה שאמרת , זוכרת ?

כל פעם שהייתיי רואה אותך עוברת לידי הייתי נזכרת בזה .

במשפט הכואב הזה .

היה פעמים שהייתי באה לבית חולים, כדי לברר עוד מידע על איך שאת מרגישה .

הפעם האחרונה שבאתי לשם , הודיעו לי על פטירתך .

על כך שלא שרדת את זה .

נכנסתי לחדר , שם ראיתי את האלבום תמונות שסידרת מונח על השידה ..

עם התמונה שלנו ...... ומכתב קטן .

" תאומה שלי .

אני מצטערת , אפ'עם לא רציתי שתלכי .

רק תגידי לו .... שעכשיו אני רזה .

אני אוהבת אותך . "

3 שורות , כאב כ'כ גדול ..... ולב שבור .

מאז הפסקתי להיות כ'כ קרובה לחברות שלי .

מאז הכל כבר השתנה ....

הפסקתי לקרוא לבנות תאומה שלי .

כי תאומה הייתה , והתאומה הזאת כבר לא חיה .

התאומה שלי זאת את . אני אוהבת אותך .......

וכל כך מתגעגעת .