האושרררררררררררר

את רק יושבת במיטה לבד,

חושבת על מה שאת רוצה לעשות.

מה אני יגיד לו ? איך אני יתקרב אליו בלי

להוריד מהכבוד שלי..

וכבר הורדתי כמה אחוזים ממנו, לא שנתתי

מהגוף שלי או משהו כזה, אלא סתם אמרתי

דברים שלא הייתי צריכה להגיד.

הראתי יותר מידיי חולשה, והוא השתמש בזה.

ועכשיו אתם תגידו לי, מי שמשתמש בחולשות שלך

לא שווה אותך, ואתם יודעים מה ?

אולי אתם לא שמים לב, אבל כל האנשים שאתם מכירים

ישתמשו בחולשות שלכם, גם עם זה לטובה או לרעה..

אני ממשיכה לחשוב, ואני שולחת לו הודעת אסמס,

והדפיקות בלב מתחזקות כי הפחד כל כך גדול.

רק שאלתי אותו עם הוא רוצה להיפגש, לא יותר.

אבל זה עדיין מוריד ממני, ככה לפחות אני מרגישה.

והוא לא עונה, לקח לו חצי שעה.

ואני רק מתפללת לה' שיתן לי קצת את האושר שהיה לי בעבר,

שאני יאכל לחבק את האהבה שלי בפעם האחרונה.

כי הגעגוע גובר עליי, והדמעות משתלטות לי על האושר.

אני יושבת עם יד ביד, מורידה את הראש למטה

ומתפללת כמה שאני יכולה לה', שישמע אותי ואת הנשמה

שלי צועקת אליו..שיבין שאני חייבת את זה.

שקשה לי בלעדיו !

אני מורידה מעצמי כל פעם, בשביל התיקווה הקטנה הזאת שבלב.

ובסוף הכל בא לי בדרך קשה, או לא בא ביכלל.

ובאמת תלמדו את המשפט הזה,

כשיש לך משהו אתה לא מעריך אותו עד שאתה מאבד אותו,

ואתה בעצם מבין איך זה לחיות בלעדיו.

איך זה קשה יום יום לעבור בתקווה שזה יחזור להיות כמו פעם

אבל מבפנים את יודעת שזה לא יחזור.

מה שבא בקלות הולך בקלות, והבעיה שלי זה שבאת לי

בדרך הכי קשה והלכת בדרך קשה עוד יותר.

ורק ה' יודע ושומע אותי בוכה בלילה,

ורק הוא מבין מה עובר עליי ומסמן לי לאן ללכת.

הלוואי והכל היה יותר ברור, ורק עם היתה נותן לי את

הטעימה הזאת, מהאושר הזה..או לפחות אושר חדש,

כי קשה לי. ואני מרגישה לבד..

והחיים שלי עוברים לי מול העיניים ואני שורפת חודשים עליו.

הלב שלי שבור לרסיסים ואפילו איתם אני מצליחה

לאהוב אותו..למרות הכל אני עדיין מחכה לו,

ואני רק מקווה שאני יהיה שם עוד פעם אחת,

לטעום מהאושר שלי ושלו שלאט נעלם..