לא טוב לי..לא טוב לי כמו פעם..כמו שהיה.

לא טוב לי. לא טוב לי כמו פעם..לא טוב לי כמו שהיה..

הלוואי והייתי יכולה לחזור אחורה..לחזור ולשנות דברים..דברים שהיו יכולים לקרות אחרת..להגמר אחרת..

אתה יודע..שהכרתי אותך? חשבתי שאתה האחד..שזהו אתה האחד שאני יאהב תמיד..האחד שיאהב אותי בכל מצב..

טעיתי. קשה לי להגיד את זה..אבל זה נכון.

מחר? מחר אני הולכת לגמור את הכל..אני לא רוצה יותר..נפגעתי מספיק..שנינו נפגענו..

חברות ואנשים מהצד לא מבינים..שואלים למה..רוצים הסברים..ותאמת? אין לי מה להגיד להם.

"את בטוחה במה שאת עושה?.. זה סופי..? "

כן ,אני עונה. הפעם כן.

אני לא יודעת איך אתה הולך לקבל את זה..או אם בכלל תקבל את זה.

אבל זה לא משנה. כי אני? את ההחלטה שלי אני עשיתי. ואני שלמה איתה.

אתה שואל את עצמך אם תהיה חסר לי? אני לא יודעת..אני לא יודעת למה אני יתגעגע יותר..לריבים שלנו..או אליך.

אבל מה שאני יודעת שיהיה לי יותר טוב. לשנינו.

זה לא יחזור להיות כמו פעם..הדברים כבר קרו..

"אני מצטער"

קל לך לבקש סליחה אחרי שפגעת..אחרי שאמרת..אחרי שהכל כבר נעשה.

אני לא כועסת עליך. אבל גם לא מבינה אותך. ונראה לי שבחיים לא אבין.

אני לא אוהבת אותך. לא יודעת אם אהבתי אותך אי פעם. לפחות לא כמו שאתה אהבת. ואהבת אותי.

לך? לעומת כל הבנים האחרים אני כן האמנתי.

"אל תבכי..אני לא יכול לראות אותך ככה.."

אני מסובבת את הראש. " תסכלי אלייי" אתה אומר.

אני מנסה..אבל לא מסוגלת..אתה מנגב לי את הדמעות..

היום הבנתי הכל. הבנתי דברים שלא הבנתי בעבר..דברים שלא יכלתי להבין..דברים שלא רציתי להבין..דברים שלא רציתי לקבל.

אני מצטערת על כל הכל.

על שרציתי בכלל לנסות..על דברים שאמרתי..אני מצטערת על כל הרגעים שלי איתך..על כל הרגעים שלנו.

מצטערת על כל נשיקה..על כל מבט..על כל מילה.

לא יכולה להסתכל עליך שוב בעיינים. לא מסוגלת שתיגע בי. לא מסוגלת שתנשום אותי..שתנשום אותי שוב.

באמת שאני מאחלת לך רק טוב..גם בלעדיי..ויכול להיות לך טוב.

מגיע לך מישי שתאהב אותך..מישהי שתקבל אותך כמו שאתה..מישהי שהיא לא אני.

אתה תמצא אותה..אל תדאג...אני לא יהיה חסרה לך הרבה.

כשתגעגע אליי ותרצה אותי קרוב קרוב אליך- תזכור- שאתה זה שנתן לי ללכת.

אף פעם לא הייתי באמת שלך..וגם לא אהיה..

רק רוצה שיחזור להיות כמו פעם.