כמה בכיתי

כמה בכיתי רק ה' יודע כמה סבלתי רק ה' יודע...


זה כאב שאי אפשר לתאר איזה סבל והכי כואב זה שהאנשים שאתה הכי אוהב לא מבינים אותך


נפלתי פעם אחרי פעם נפגעתי פעם אחרי פעם רציתי למות בכל יום...בכל יום התפללתי לישון ולא לקום...


חשבתי שזהו שאין תקווה אבדה בי האמונה הזמן שעבר היה ניראה כמו נצח שאין לזה סוף שנולדתי לכאוב שלא מגיע לי שמישהו יאהב אותי שאני לא שווה כלום אבל עכשיו ברוך ה' חח הרבה יותר טוב אני מאושרת..החיים ניראה לי הרבה יותר יפים עכשיו אני מרגישה שאני שווה..והרבה!!


שאני לא יתן לאף אחד לנצל אותי יותר למרות שחשבתי שאין יותר תקווה...זה עבר...אני לא מאחלת לאף אחד סבל כזה


רק רציתי להגיד שיש תקווה גם אם לא רואים אותה בשעת כאב היא נמצאת שם...אז תחפשו טוב טוב בתוך עצמכם ותימצאו אותה..ואני מקווה שתצליחו להיות מאושרים אפילו קצת..זה תמיד עוזר!!