מבולבלת , חלשה , עצובה ... SaapiiiR

אני מצטערת שלא הייתי אמיתית ,

אני מצטערת שגם אני לא הייתי בסדר ,

אני מצטערת על דברים שיכלתי להגיד , לעשות

ולא עשיתי . ולא אמרתי .

דברים שלא חשבתי עליהם , שחשבתי שיזיקו לי

ובעצם יכלו לפתור הכל .

אני מרגישה מבולבלת , פגועה , עצובה .

אפילו חיוך מזויף כבר לא יוצא .

יש רגעים של שמחה , זה לא שהכל תמיד עצוב ושחור .

אבל אז מגיע הרגע של הלבד , ואז עולות המחשבות ,

ואז העצב משתלט , ולמרות שהבטחתי , ולמרות שנשבעתי ,

ולמרות שאני מנסה ללא סוף - קשה לי .

אני יודעת שזה לא כמו פעם , וזאת לא אותה אהבה ,

אני יודעת גם שאם אני ירצה אני יצליח לשכוח ,

אבל אני מרגישה חלשה . אין לי כוחות לכלום יותר .

אני כבר לא חזקה כמו פעם , אני לא יודעת להילחם ולעמוד מול כולם

מבלי להרגיש אח"כ עצב ומבלי שבפנים אני ישבר עוד בהתחלה .

אני מוותרת לפעמים עוד לפני שהתחלתי .

אני צריכה משהו שירים לי את המצב רוח , שיעשה לי טוב ,

שייתן לי מרץ . אבל אין דבר כזה ,

והכוחות רק נגמרים .

כי כל פעם מישהו אחר בא ופוגע , הורס את האמונה שנתתי בו .

האנשים הכי קרובים לי אכזבו אותי ,

המשפחה איכזבה אותי ,

החברות , הידידים .

האהבה שלי אכזבה אותי .

אני אכזבתי את עצמי .

אז מה עוד נשאר ? לאן ממשיכים ? מה עכשיו ?



אני מאמינה ,

שיום אחד הכל ישתנה . שמשהו יבוא וישנה את הכל .

אבל הזמן אוזל ואין עוד הרבה .

אני לא צריכה מישהו , אבל אני רוצה . זה חסר לי ,

אני מרגישה לפעמים כ"כ ריקה .

אין בי אהבה , אין בי תקווה אין בי שום רגש .



ועוד שבועיים בערך יגיע היום הגדול , היום הזה שממנו אני כ"כ פוחדת .

ביום הזה , אני יהיה עצובה או שאני ירגיש חופשייה ?

אני ישתחרר או שאני ירגיש עוד יותר כבולה ?



אני פוחדת , שהחלומות שלי , שהציפיות והאשליות , שהם כולם יתנפצו לי בפרצוף .

והנדר ייגמר , והאם הוא היה שווה בכלל משהו ?