אז זהו, מעכשיו הכל נגמר - חדש , ואמיתי עליי - חנצוווווווו'ק (;

אף פעם לא רציתי או ניסיתי לפגוע בך .

אני מקווה שגם המילים האלה לא יכאיבו לך .

למרות שכנראה שאפעם לא תקבל את המכתב הזה ....

אפ'עם לא ידעת כמה שהנשמה שלי בוכה מבפנים .

אפ'עם לא ידעת איך אני מדברת עליך ,

איך העיניים שלי נוצצות כשאני מדברת עליך .

איך הלב שלי פועם בחוזקה שאתה נוגע בי ,

כשאתה מסתכל עליי .....

שאתה נוגע לי ביד , או סתם תופס אותי , ומחבק .

אבל אפ'עם לא הרגשתי שלמה איתך .

אפ'עם לא הרגשתי שאני יכולה להיות עצמי - איתך .

וזה כואב כ'כ לדבר על זה ..

זה כואב כ'כ להגיד שאני לא יכולה להיות שלמה עם בנאדם שאני כ'כ אוהבת ..

כי אני כ'כ אוהבת , בכל הלב שלי ...

אפ'עם לא ישבתי איתך ואמרתי לך את כל הדברים שכ'כ מכאיבים לי בך .

אפ'עם גם לא ידעתי שאני ייסחף למצב כזה. .

שאני נותנת את הכל והבנאדם לא מחזיר כלום .

תמיד חיפשתי אותך , תמיד .

חיפשתי אותך כדי לשבת איתך , או לחבק אותך .

או לנשק אותך ... אני כבר לא יודעת .

תמיד זה היה ככה ....

ושהייתי מוצאת אותך , זה היה כמו למצוא אוכל, שאתה הכי רעב בעולם .

זה כמו לצפות למתנה כ'כ יקרה מבנאדם אהוב - ולדעת שהנה , קיבלת את זה .

כ'כ כואב לי ברגע זה .

כי אני יודעת שאני עושה צעד , שאי אפשר לשנות אותו .

אז נכון , נפרדנו המון פעמים, וחזרנו ..

אבל אפ'עם זה לא היה כואב ככה .

אפ'עם לא ידעתי שאני זאת שיקום על הרגליים ויעיף את הכל .

אני מצטערת, אני פשוט מחפשת משהו אחר .

אני מחפשת אהבה כנה , שבה ישתפו אותי בהכל , שייתנו לי להרגיש קרובה , ואהובה .

ואם נריב אז נתפוצץ ונשלים .

לא שנריב ואחרי יום - נשלים .

זה שובר אותי .

אתה יודע את זה , אתה יודע שאני כזו .

שלי כואב להיות איתך בריב .

שאני לא יכולה שלא לדבר איתך .

קיבלתי אצלך כ'כ הרבה דברים ..

שכבר ניהייתי מין סוג של מגעיל אצלך .

אני מרגישה מגעיל .

כשאני מחפשת אותך אני שואלת את עצמי למה אני מחפשת אותך ,

כי בטוח שאתה לא מחפש אותי .

ושאני רוצה לשלוח לך הודעה אני חושבת פעמיים אם לשלוח .

זה ניהיה מצב של גועל נפש .

מצב של ילדים בגן , שהם אגואיסטים .

ואני לא כזו . אני אוהבת לתת מעצמי ולקבל .

אז למה שאני ייתן מעצמי ולא ייקבל ?, למה שלי יכאב ?

למה שאני חושבת עליך כל מחשבה עליך מעבירה לי צמרמורת בכל הגוף ?,

למה שאני רואה משהו יפה וקטן , אני מתה לקנות לך אותו ?

אני שונאת את עצמי על כך שאני אוהבת אותך .

שלא סיימתי את זה בפגיעה הראשונה .

וכ'כ כואב לי ..

כואב לי לדעת שעכשיו כשאני יגמור את זה ..

אני יצטרך לדעת לקום על הרגליים בזכות עצמי , בזכות איך שאני .

ולדעת לא להסתכל עליך כמו שאני מסתכלת עליך עכשיו .

לדעת שזהו , מעכשיו זה דף חדש עם עצמי .. ולהיות קצת יותר קשה ..

לא לתת את עצמי עד הסוף .

אלא אם כן זה בנאדם שמגיע לו את הכל ממני .

לא יודעת, זה מכאיב כ'כ ..

כואב לי לדעת שכבר אחותי וחברות שלי אומרות שאני נותנת את הכל ..

בזמן שאתה לא נותן כלום .

בזמן שאתה חושב על עצמך , ולא עליי , ולא עלינו .

אז מה להגיד לך עכשיו, שאני לא אוהבת ?

זה יהיה שקר, אבל זה יהיה שקר כ'כ גדול ..

העצמות בגוף שלי כואבות כבר ..

כואבות כי אני מוותרת על בנאדם שחשוב לי .

כי אם לא היית חשוב לי, לא הייתי בוכה ברגע זה, ולא היה כ'כ כואב לי .

בא לי לצרוח .

אני לא יכולה להתמודד עם האהבה הזאת יותר .

עכשיו אין ריבים , נכון ...

אבל עכשיו אני מתחילה לפקוח את העיניים שלי ולראות עם מי אני נמצאת .

איך אפשר להיות עם בנאדם שהוא כמו קיר ?,

שאם אני לא יגיד לו בוא נלך לטייל, אפילו לא תחשוב על זה ?,

מצטערת . אני כבר לא יכולה להתמודד .

ואולי באמת עדיף שאני ייתן לך ללכת .....

אולי אתה תמצא מישהי אחרת , ואולי אני יהיה מאושרת קצת לבד .

אני אפילו לא יכולה לענות לעצמי על השאלה אם יכאב לך שאני יעזוב ..

אני פשוט לא יודעת .

אני לא יודעת אם יירד לך דמעה, ואם תתגעגע ....

אני לא יודעת אם תחשוב עליי לפעמים, או שיעניין אותך מה יהיה איתי .

אני יודעת שיעניין אותי , לא משנה מה יהיה .

אבל זה יהיה חלק מהבגרות שלי , אני לא יכולה להיות איתך יותר .

פגעת בי מספיק , וגרמת לי לחשוב על דברים שאפילו לא חשבתי שאני בעצמי יחשוב עליהם .

ואני מצטערת , באמת שאהבתי ....

אבל תמיד רציתי יותר מזה .

תמיד רציתי מישהו שייתן קצת יותר כמוני .

תהנה נשמה שלי .

ולהתראות .