אהבה שהתרסקה עם הכוכבים...

כשהיום מסתיים, והרבה יותר מאוחר


הלב מבין שטעה, שכלום לא עבר


הראש חוזר לעבור על אותן מילים,


הגוף משתוקק לצעוד באותם שבילים


 


ואז בחלומות,


הלב לא נלחם במה שמרגיש,


ובחלומות זה רק שניים, בחלומות אין עוד איש


נמצאים בתוך המקום שעכשיו רק שלי


באהבה שידעה כוכבים, שעכשיו היא בלי...


 


אך כשהבוקר עולה, ההחלטה חוזרת


עליך לא חושבת, ולא מתגעגעת או מדברת


והבוקר עולה, והכל כבר סוכם


אך כשעוברת שעה, תוהה אם הוא כבר קם...


 


אם אצלו בחלומות,


הלב גם מרגיש הקלה


אם החלומות שלו זה אנחנו, זה הטעם של ההתחלה


נמצא איתי באותו מקום שעכשיו כבר נגמר,


מתגעגע לאהבה שידעה כוכבים, מתעורר מסונוור


 


ומהצהרים, ועד שהחושך יורד,


הלב אוהב, לא אוהב, מתבלבל ומועד


וכבר ברורה אותה תבנית מוכרת


החלטות נופלות בלי סוף, אך היא לא נשברת


 


והחלומות היפים,


יישארו חלומות ולעולם לא יהפכו למציאות,


כי פצע יוותר פצע, טעות לעד תהיה טעות,


והשביל למקום שהיה שלנו כבר נאבד


הכוכבים מזמן התרסקו, והירח נכחד...