«::*°•פרידה אחרונה•°*::»/«::*°•סילבסטר החתול•°*::»

כולם כבר עזבו את המקום,
כשבעיניהם הרבה דמעות,
ואני נשארתי להגיד לך שלום,
באחת הפעמים האחרונות.


איך אני עומד כאן בתוך הרחבה,
לא רואה אותך אבל בכל זאת לידך,
היית חשובה לי בכל רגע, תמיד אהובה,
הלוואי והייתי יכול להחזיק שוב את ידך.


אהבת אותי בגלל שהייתי כל כך גבר,
לא רצית מישהו שיהיה ילדותי,
אז למה אני בוכה עכשיו ליד הקבר?
למה את מכוסה בעפר ואת לא איתי?


אני מצטער אם אי פעם בך פגעתי,
הכאב בליבי לעולם לא ייפסק,
אף אחד לא יודע אבל אני כבר השתגעתי,
אף אחד לא שומע את קולי שרק זועק.


אהובתי, רק אם כמו שצריך היינו נפרדים,
להגיד לך "אוהב" ושתגידי "אוהבת אותך",
אז היה לי יותר קל להמשיך את הימים,
היה לי שקט והייתה לי מנוחה.


את עלית לאוטובוס רק בגלל הריב,
כשצעקתי עלייךף כשחשבתי שבגדת,
היו לך דמעות בעיניים וזה לי הכאיב,
וככה את הלכת מהעולם ובא המוות.


שום דבר לא הפריד בינינו נשמה,
גם בבית חולים: 2 החדרים,
אני נפצעתי קל ואת קשה נורא,
איך ברגע אחד חיי בן אדם נגמרים?


ירדתי מהמיטה שלי ובאתי אלייך לחדר,
היו מחוברים לך מלא מכשירים לגופך הקטן,
האם הדמעות בעיניי אומרות שאני לא גבר?
קשה לי אהובה, לאן אלך מכאן?


את היית מקור השמחה שלי, מקור האור,
ועכשיו את למעלה אך עדיין יש כאב,
למה הכל לקדמותו לא יכול לחזור?
רק תדעי לעולם שאותך אני אוהב.


רק אם לא היינו בכלל רבים,
או שהריב היה נמשך שנייה אחת יותר,
היינו עכשיו עדיין אוהבים,
זה לצד זו אך הבכי מתגבר.


את לא כאן והלב שלי נצבט,
אומרים שיש הרוגה אבל מי יידע על הסיפור?
את כל מה שעברנו אני ואת,
את הריב האחרון ואת האוטובוס הארור.