לא אני כתבתי אבל משו יפה

אם לרגע אלוהים היה שוכח כי אני רק בובת סמרטוטים והיה מעניק לי במתנה

פרק חיים, הייתי מנצלת זמן זה עד כמה שהייתי יכולה,

הייתי מעריכה את הדברים לא לפי שוויים אלא לפי ערכם.הייתי ישנה פחות

וחולמת יותר. הייתי מבינה שעל כל דקה שאנו עוצמים עיניים

אנו מפסידים שישים שניות של אור.

הייתי מתהלכת במקומות שבהם אחרים נעצרו,הייתי

מתעוררת בזמן שאחרים ישנים.

הייתי מוכיחה לאנשים שעליהם לתת לילדם כנפיים,

אך להשאירם ללמוד בכוחות עצמם לעוף. הייתי אומרת לאנשים

כמה הם טועים כשהם חושבים שכשמזדקנים מפסיקים להתאהב, מבלי לדעת

שמזדקנים ברגע שמפסיקים להתאהב. כשכוח האהבה ישתלט על

אהבת הכוח העולם ידע שקט .



הייתי מבהירה לכולכם שהחיים הם זכות ולא חובה.

המחר אינו מובטח לאיש, והיום עשוי להיות היום האחרון

בו תראה את אהוביך, בגלל זה אל תחכה, עשה היום, עכשיו.

אל תסתיר רגשותייך מהיקרים לך. ביום בו המחר לא יגיע וודאי תתחרט

על כך שלא הקדשת עוד שבריר שניה לחיוך, חיבוק, נשיקה, לאהבה, והיית

עסוק מידי בעצמך. תמצא את עצמך ברגעך האחרון עטוף בדידות

שלא ידעת שקיימת.