האהבה הזאת , אהבה .

הייתי טיפשה

אם חשבתי שגם עכשיו הכל יחזור להיות כמו פעם ,

והייתי טיפשה

אם חשבתי שמשהו בכלל יוכל להיות -

שנוכל להתקרב , ואפילו קצת . אפילו בתור ידידים .

הרי אני רציתי , אני קיוויתי שנהיה ידידים , אבל לא סתם - אלא ההכי טובים .

כאלה שהם אוהבים אבל יודעים שהם אף פעם לא יהיו ביחד .

כאלה שעושים הכל אחד למען השני , ואף פעם לא ייתנו שהשני ייפגע .

זה ברור , אני הרי מכירה אותך יותר מכל אחד אחר -

אתה לא יכול להיות לבד , אתה חייב מישהי איתך .

והמישהי הזאת , ?

אולי אתה אוהב אותה אולי לא ,

לפעמים אתה מתאהב אחרי קצת .

וזה לא ממשיך הרבה , אף פעם .

אתה אמרת לי , וכנראה שזה ככה -

אתה אהבת באמת רק שתיים .

אותי ואת ההיא .

ובכל זאת אתה עם אחרות ,

ולפעמים , כדי לשכוח .

פעם חשבתי שאתה עם אחרות כדי לשכוח אותי ,

היום אני כבר לא יודעת -

אולי אתה מנסה לשכוח בעצם את ההיא ....

וההרגשה שאתה תיכף ומתאהב באחרת ונותן לה את כל אהבתך

אומר לה את כל המילים היפות ,

מחבק אותה את החיבוקים שהיו אמורים להיות שלי ,

הנשיקות שהיו אמורות להיות שמורות רק בשבילי .

איזה הרגשה מוזרה .



אני נשבעתי , אני הבטחתי , אני ניסיתי וכמעט גם קיימתי .

אבל פתאום זה חזר - כמו תמיד , כמו כל הזמן .

וזה ברור ששוב אני יסבול , וזה נכון שמעכשיו אתה רק רוצה להחזיר , לנקום .

אני בכלל לא מאמינה שאני חושבת על זה , ובכלל - שכמעט בטוח שזה נכון ....

איזה מילה לא יפה זאת -לנקום- , במיוחד שאני יודעת שזה בנינו .



תגיד ......

למה השלמת איתי ?

הרי אני לא באמת מעניינת אותך .

תמיד היית שחקן טוב , ידעת לגרום לכולן לאהוב אותך ממש בשניה .

וזה לא שלא אמרו לך לא לפעמים , וזה לא שאתה איזה מושלם או משהו שקרוב לזה ,

פשוט יש לך מילים שכבשו דווקא אותי , ועוד כמה שסבלו כמוני .

זה נכון , אף אחת לא סבלה כמוני , כי אתה אהבה ראשונה שלי ,

ואיתך עדיין הייתי תמימה , כל הציפיות והחלומות .

איזה דרך לא יפה להתבגר ולהבין איך החיים מתנהלים בעצם .

אני לא מתגאה בכאב , ובכל מה שסבלתי ,

אבל אני לא מאמינה שאף אחד עברה שנה שלמה של עצב ובכי ,

של מכתבים שנשרפו ושל ריבים עם חברות בגללך ,

שנה של כאב , שנה שלימדה אותי כל כך הרבה דברים .

שנה שאי אפשר לפרט כל מה שקרה בה ,

כי זה לא ייגמר לעולם . כי זה דברים ששמורים ואמורים להיות רק בזיכרון .

כן , הכל התחיל לפני יותר משנה ,

אבל בזמן האחרון אני אחרת ,

אני משתלטת על עצמי ומצליחה -

מצליחה להדחיק וקצת לשכוח ,

להמשיך הלאה מבלי כל הזמן לנסות ורק לברוח .



אתה שונה , אתה יודע , ?

יותר נכון , המבט שלך , המילים , הדיבור -

הם אלה שהשתנו .

הריב שלנו הרס הכל ....

זה גם משמים , ?

גם זה לטובה ?

אני לא יודעת מה לחשוב ,

קצת קשה לי להבין ולחשוב שאנחנו צריכים כל אחד להמשיך לדרכו ,

ועוד מבלי לדבר , מבלי להתחשב או להיות קרובים אחד לשני .

אתה חשוב לי , אף פעם לא רציתי להתרחק כל כך ,

מה יהיה איתנו , ?



הלוואי ויכולתי לדעת לפחות מה אתה מרגיש , מה אתה חושב .

יש לך משפטים כאלה יפים באווי ,

שירים ומילים כל כך נכונות בהם .

אי אפשר שלא לחשוב ולחלום .

אבל מה ? על מי כל השירים , ?

אל מי הם עכשיו מדברים , ?

מי זאת האחת שצריכה לקרוא אותך ולהבין ,

ולדעת שזה עלייה ?

מי קוראת אותך ומחייכת לעצמה כל הזמן ?

אני לא מאמינה שזה עליי .

הרבה השתנה מהפעם האחרונה שדיברנו .

כבר אין לנו שיחות עלינו , על מה שהיה ,

שיחות אוהבות , שיחות שקירבו בנינו .

עכשיו הכל ציני , הכל סתם ... הכל כבר לא חשוב .

ופעם עוד היית כותב .

היום מה נשאר ? כ ל ו ם , וזה מה שהכי כואב .

ואין כבר עם מי לדבר , אף אחד לא מבין ,

אף אחד לא שומע ולעולם גם לא יודע ,

רק אני יודעת כמה ציפיתי , וכמה חיכיתי לאהבה הזאת ,

שהיום אני רק רוצה שתלך ממני , שתעזוב אותי -

ותיתן לי קצת , רק מעט שקט .



אני כבר לא בוכה , אין לי דמעות ,

ולימדתי את עצמי לא להרגיש .

אני אדם עם רגשות מתים ,

אני לא יודעת להראות אותם .



אתה לא אשם , אני עשיתי טעויות בלי סוף ,

וגם אתה .

אבל אין פה אשמים , אין מבנינו מישהו שלא פגע ,

שלא הכאיב .



ולפחות יכולת להראות שאתה אוהב ,

זה כל כך היה משנה הכל .

אולי אם הייתי יודעת שאתה אוהב ,

לא הייתי קמה , עוזבת את הכל והולכת .

לא הייתי מוותרת על מה שהיה לי בידיים .

ואתה אמרת וגם התכוונת -

אמרת שאותי אהבת יותר מכולן .

ואני עד עכשיו לא מאמינה .

זה כיף לדעת , זה עושה אושר בלב ,

אם רק הייתי יודעת את זה לפני .

ז מ ן - איך שהוא עובר מהר ,

איך שהוא משכיח ומעביר ,

או משאיר את הרגש לפעמים גם מגביר .



אל תדאג ,

אני יסתדר ... אני ימשיך , כמו שהמשכתי עד עכשיו ,

עד לפעם הבאה , בה אני ירגיש שכבר אי אפשר ,

בה אני ידע שזהו , אני חייבת לפרוק הכל .

ושוב אני יכתוב כאילו זה לך ,

הרי אתה לא קורא תקרא את זה אף פעם .

אתה בכלל לא יודע מה אני מרגישה ושאני כותבת .

אם היית יודעת למה גרמת , לא היית מאמין בכלל .



אני כבר לא יכולה לאחל לך " תהיה מאושר ואני מקווה שגם אני "

כמו כמעט בכל מכתב .

אי אפשר .

אני ירגיש צבועה , אני ירגיש לא אני .

כי אני לא אוהבת אותך כמו פעם -

כי לא יפריע לי כל כך לראות אותך עם אחרת .

אמרתי לך - אני בעצמי לא יודעת מה אני מרגישה ,

זאת בעצם אהבה שקטה ,

אהבה שחוקה , אהבה שכמעט ונגמרת ,

אהבה שאין לה מילים ברורות , אין לי איך לתאר אותה .



מי יודע , ?

אולי זאת בכלל כבר לא אהבה .