אהובי..

תסתכל לי בעיניים, אתה רואה אותן מתמלאות דמעות?

תסתכל בפנים, אתה רואה את ההשתקפות שלך, אותך, כל חלק בך?

תגע בלב הזה, שדועך, שמתפרק בפנים, שנשבר לרסיסים קטנים שאי אפשר כבר לספור.

ניסיתי להמשיך, הבטחתי,המשכתי ושוב נפלתי.

שוב החיוך הזה שהתהפך לכאב, ושוב הצחוק המתגלגל שהפך לעצב.

להמשיך עם אחר?! נתתי לעצמי את ההזדמנות, נתתי לעצמי להפתח שוב, להמשיך.

הטלפונים,ההודעות, הגיל, הכל הזכיר לי כ"כ אותך,

הוא העלה לי חיוך, אבל לא לשמוח מבפנים כמו שאתה גרמת,

הוא התקשר הרבה, אבל לא השפיע עליי כמו שאתה מטלפון אחד.

וגם אם אני רוצה להגיד לך עכשיו שהמשכתי, אני לא יכולה,

שוב מצאתי את עצמי עם שברים על הרצפה, עם מציאות שהתפוצצה,

איכזב, איכזב כ"כ...דאג לפגוע, השאיר אכזבה כזאת גדולה, כל האמונה שהייתה בבנים פשוט נעלמה.

אף אחד לא שווה את כל הכאב הזה שבלב, את כל הרגש שאפשר להעניק, לא שווים.

אתה לא רצית לפגוע, השארת אותי מאחורייך כדי שאני לא יפגע, כדי שאני לא יבכה.

הוא חשב להכניס אותי לעולם של אהבה, עולם של מציאות שונה, להשתמש בגוף שלי ולזרוק אותו,

כיאילו כלום.

אני צריכה את החיבוק שלך, את המבט שלך שהכל יהיה בסדר , את השקט שלך, את הריח שלך, אותך.

רק לשבת ולשתוק, רק להביט ולהרגע, בין הידיים שלך, בין הזרועות החמות שלך,שאני כ"כ מתגעגעת אליהם.

אני לא מסוגלת לחשוב לגעת באחר שזה לא אתה, ועד שניסיתי חזרתי עוד כמה צעדים בחזרה.

אף אחד לא יעריך אותי כמו שאתה תעריך, אף אחד לא יעניק לי אושר כמו שאתה יכול, אף אחד פשוט זה לא אתה.

רוצה שוב לראות את הדלת נפתחת, את המדים הירוקים עלייך, את הרובה שמונח על גופך, את החיוך המתוק, ואת האושר לחזור שוב הביתה, לחום.

רוצה שוב לראות אותך לידי, רוצה שוב לשמוע צלילים מתנגנים של הגיטרה שלך,

רוצה שוב להסניף אותך, את הבושם ואת הסיגריות בעירבוב.

רוצה שוב, לגעת בך, לנשק בעדינות את שפתייך, לחבק, ולשתוק.

חייל שלי, כמו תמיד, אני אחכה לך שתשוב,

עם הבושם שלך עליי,

עם התמונה שלך בידי,

ועם הקול שלך שמהדהד באוזניי.

אני פה אהובי, תמיד.