+אהבה ראשונה, אהבה אמיתית, אבל האהבה הזאת כבר בלתי אפשרית+ או שכן?! ---תגיבו!

היה לי חבר, חבר מדהים, היינו המון זמן ביחד...

זו הייתה אהבה ראשונה, אבל אהבה עצומההההה.. בלי אף גבולות.

הוא היה הבנאדם שהכי הבין אותי, זה היה הבנאדם שכשקרה לי משהו רק אליו רציתי לפנות..

בכינו ביחד, צחקנו ביחד, בילינו ביחד, המשפחות הכירו...

זו הייתה אהבה מושלמתתתתת !

אבל זו אהבה ראשונה, בלי הרבה ניסיון |:

וכככה זה קרררה, נפרדנו !



מאז לא דיברנו בערך שנננה... הוא לו קשה, אני ניסיתי.. כל - כך ניסיתי.. שלחתי מכתבים, שלחתי אנשים..

לא יכלתי להיות בלעדיו.. אבל היה לו עוד יותר קשה מאשר לי,

הוא הסתגר, לא רצה לאכול, לא לדבר, לא רצה להגיד לי שלום כי כל כך פחד!



בסוף השלמנווו, אחריי ששנה הוא הצליח להתגבר על הכל ובשנה הזאת, המשכתי הלאה, הכרתי בנים חדשים, ניסיתי דברים חדשים,

אבל שום דבר לא היה כמוהו...



השלמנו והכל. אבל קשה להישאר ידידים.. אז בקושי דיברנו,,,

שיחקנו את המשחקי "כבוד" בבצפר.. ולא אמרנו שלום.

לפני כמה ימים הוא שלח לי הודעה, ודיברנו................

זה היה יום שהרגשתי כל כך מאושרררררת... כאילו הוא חזר לחיי...

דיברנו והעלנו המון זכרונות... והוא אמר לי :"כמה אהבהההההההההההההה הייתה בין כל הדברים... כמההההה..."

ואני מאז לא מפסיקה לחשוב עליו...

לא יודעת מה לעשות...

אנחנו לא יכולים לחזור.......... זה נראלי אהבה כבר בלתי אפשרית ..

למרות שאני יודעת ששנינו עדיין מרגישים משהו חזקקקק...

ואולי צריך להשאיר את זה בתור זיכרון, או שלא ?!





תעזרו לי בנוות... |:

אולללי למישהי קרה פעם דבר כזה, מה עשית?!

התחרטטת?! תגידוו לייייייי !!