«*°•כנסו: מכתב פרידה ממלך העולם•°*»/«*°•סילבסטר החתול•°*»

היינו ביחד הרבה זמן, 9 שנים,
בכל רגע ורגע היינו נהנים.
גדלנו זה לצד, אהבה של אמת,
ולמדנו יחד מכיתה ז' עד יב'.


עד מעל לראש היינו מאוהבים,
ובתור חברה שלו אותו הערצתי,
כמו כל אלה שאותו היו סובבים,
אני יודעת עכשיו: נורא התאהבתי.


לפני שהוא יצא לפעילות בשטח,
הוא אמר לי שאותו מראיינים,
אז אמרתי לו: אתה תהיה מפורסם בטח,
וצחקנו, ושמחנו, היינו נהנים.


עכשיו כשאתה למעלה, נהיית מפורסם,
שיראו אותך כך בטלוויזיה לא רציתי בכלל,
אבל כנראה זה מן מנהג של העולם,
או יד אלוהים, או יד הגורל.


הבנתי שיש הרוג ושני פצועים,
הייתי בדיוק במשמרת וקיבלתי דיווח,
התקשרתי ל2 הטלפונים שלו המדממים,
וכשהוא לא ענה, הלב במותו היה בטוח.


היה לנו נוהל שהוא עונה רק להגיד שהכל בסדר,
גם אם הוא היה הכי עסוק בעולם,
אבל הוא לא ענה לי והבנתי שבקבר,
זאת תהיה הפרידה ממנו מכולם.


האם הכל בסדר? אמא שלו התקשרה כדי לשמוע,
היא שמעה אותי בוכה אז המצאתי לה סיפור,
שחיילת אחרת עליי צעקה בקול נורא גבוה,
ואם היא האמינה? השקר היה ברור.


בפעם האחרונה שהוא יצא הביתה, חופש ביקשתי,
רק כדי להיות איתו והמפקדת לי אישרה,
ביום שישי החזרתי אותו למוצב, אך לא הרגשתי,
שזאת תהיה הפעם האחרונה, ועכשיו כל כך נורא.


הוא חזר למוצב כשלחייליו קנה מתנות,
הוא תמיד אמר שהוא נהנה בשטח מהפעילות,
ועכשיו מה שנותר זה בעיניי הרבה דמעות,
אהבה גדולה ובעיקר הרבה תמימות.


לא חשבתי שהוא בתפקיד כל כך מסוכן,
הוא הלך להילחם, הוא מלך העולם,
איך מאהבה של 9 שנים הגענו לכאן,
להיפרד ממנו, מלך העולם, מלך העולם.