אוהבת לא לאהוב...

אני לא יודעת ממש אם זה סיפור...אבל אני אכתוב בכל זאת...

אני אהבתי,אהבתי כשהייתי קטנה ואהבתי גם כשהתבגרתי...לאהוב כשאתה בכיתה ד',ה' או
אפילו ו' זה לאהוב בתמימות,זה לאהוב ולעיתים אפילו לא לצפות לתמורה...פשוט לאהוב
בשקט!אבל כאשר את מגיעה לגיל 14-15 את יותר מודעת לעצמך,לשאיפות שלך,ולרצונות שלך
לגביי האהבה..אותו הרגע אותה

אהבה תמימה הופכת לרצון שלך...וזה מה שקרה לי,אני כנערה מתבגרת התאהבתי בפעם
הראשונה בחיי התאהבתי,בהתחלה אני בעצמי לא הבנתי את זה, היה לי חבר כמו כמעט לכל
הבנות בגיל הזה,אותו הבחור שאני בעצמי לא הבנתי שאני אוהבת בהתחלה,אותו בחור נפלא
שהיה ידיד שלי במשך תקופה כל כך ארוכה,הרגשתי באותם רגעים שסוף סוף פגשתי מישהו
שווה באמת...עם הזמן שעבר התחלתי להתאהב בו,וזה היה הדדי לפחות זה מה שהוא אמר
לי...אבל סיפור יפה אף פעם לא נמשך לנצח וגם זה נגמר...הוא אמר לי שהוא לא אוהב
אותי,שהוא היה מבולבל אבל שהוא עדייין מעוניין להיות חבר שלי,אבל אני הייתי פגועה
מדי וזה נגמר באותה מהירות שזה התחיל,הייתי מאוכזבת,בכיתי וסבלתי וכשסוף סוף התחלתי
להחלים הוא החליט לחזור אליי...ובגלל שהייתי ילדה מאוהבת לא חשבתי הרבה לפני שנתתי
לו הזדמנות 2!!! ות'אמת הכל הלך יפה...

החלטתי שאני לא אתאהב בו פעם נוספת שזה עבר לי,זה מה שניסיתי להגיד לעצמי,אבל
הרגשות חזרו והציפו אותי מחדש...ועוד הפעם נפגעתי בגלל שהוא לא אהב אותי...בפעם ה-2
זה כאב לי הרבה יותר...לקח לי המון המון זמן להתגבר על הכאב..חצי שנה כל הסיפור הזה
נמשך...ואני אני אחרי אותו בחור "נפלא" החלטתי שאני לא אתאהב יותר...וזה לא קרה
לי...עברו מאז שנים טובות וגם חברים רבים היו לי,ואף אחד מהם אני לא אהבתי...הדבר
היחיד שאני לא מבינה עכשיו זה איך נתתי לעצמי לבזבז מחיי חצי שנה על אותו חתיכת
חרא,שפעם החשבתי לידיד שלי,לאהוב שלי,למישהו שבאמת שווה את זה....

אהבה לא קיימת----לפחות לא בשבילי ואני לא אשנה את דעתי עד שאפגוש ב"אהבה" הזאתי או
באותו "אביר על סוס לבן" שבחיים לא יגיע!!!

אני לא אגיד שלא אהבתי...אהבתי בזמן עבר אבל מאז אותה אכזבה האהבה בשבילי
נעלמה......