כבר הלכת, אבל אני לגמרי שם...

ואחריו החורף הרבה פחות קר,


ואחריו מבט אל השמש, לא יוצר פרצוף מסונוור


ואחרי שהוא עזב, הכל הרבה פחות מפחיד


אחרי הלב השבור שהשאיר בלכתו, איזה פצע לא יכול להגליד?


 


כי אחרי שהלכת, בקלות ובלי להתבלבל


כל טעות מתגמדת, כל פשע מתקבל


ולמרות שכבר הלכת, במהירות ויותר מדי ביטחון


הייתי רק רוצה לחשוב- אולי גם לך לילות זה בלי לישון


 


ואחריו כל השקיעות היפות, כבר הרבה פחות מרגשות


ואחריו יש שעות, שקבועות, איטיות וקשות...


ואחרי שהוא עזב, למרות שהבטיח שיישאר


ואחרי שאין אותו מחכה באף מקום, למה כדאי למהר?


 


וליד זה שהלכת, בקלות ובכלל בלי להתבלבל


איזה טעות כבר גדולה? איזה פשע לא יתקבל?


כי אם הלכת, במהירות וכל כך בביטחון,


זה טיפשי, טיפשי לחשוב, אולי בלילות גם לך קשה לישון...


 


ואחריך, זה לא עובר...


אחריך, כלום לא משנה...


הלכת, וזה לא משתפר


אתה שם, פה הלב מתענה...


 


אתה לא עונה...