המון דברים

המון דברים לא נאמרו דברים שהיום כבר לא חשובים שאבדו משמעותם                                 אני לבד ועייני אינן עוד נוצצות ומפה איני יודעת איך להמשיך לאין לפנות...


רציתי כול כך באהבה הזאת עד שנהפכתי לעיוורת לא רציתי להבין                                       שאין פה אהבה אלא משהו רגעי משהו שיחלוף עם הזמן ישכח בעבר...


המון שתיקות היו , מילים שפחדנו לומר ועכשיו נמחקו מהעולם                                 הבדידות רק היא נשארה באמצע הסיפור אני ואתה אבודים בתוך מערבולת של ריקנות...


ואותי אין מי שיציל אני עמוק בתוך התהום שאין לו סוף, התחושה בגוף נאבדה הגוף עייף והלב מוותר הוא כבר מותש ממה שבעצם מעולם לא התחיל...


מבטים המון מבטים בכול יום בכול רגע מבט של אהבה מבט עם עיניים תמימות האמנתי             אך טעיתי כי למרות כול המבטים הכול עכשיו נעלם כיאלו לא היה רק הדממה נותרה...


אני עדין לא יכולה להוריד את עיניי ממך אני עדין לא יכולה להפסיק להביט אך כך או כך אני מוכחה  כי האהבה הזאת כבר מתה אהבה שהייתה מדומה אהבה שכבו עינייה ולעולם לא תשוב כי בעצם אף פעם לא הייתה ולא תהיי שלי...