סליחה...

איך הוא הביט בי.. ושתק..


כאילו הוא לא שמע מילה


סתם הסתכל כמסרב להאמין


רציתי שידבר.. אפילו שיצעק


מפלטי היו לי מילותיו


שתיקתו הייתה יותר כואבת מדקירה


לא נשמע דבר.. אך בתוכי שמעתי צעקה..


כל כך רציתי לבקש סליחה


לא יכולתי.. שתיקתו בי הכתה


הוא סתם התסכל עליי


עמוק בתוך עייני


וראיתי.. ראיתי שהכל נגמר..


ואז הוא קם.. ופתחתי את פי..


ואחרי שניה.. קמתי.. גם אני..


אך שתקתי.. לא יכולתי לדבר..


רק רציתי שהוא ילך וכך הכל כבר יגמר..


חיכיתי לסבל שהגיע לי..


שהרבה יותר כואב משתיקתו..


הסבל שאני כבר לא אראה אותו..


ואז הוא פשוט הסתובב.. והמשיך לעמוד..


כאילו הוא חיכה.. אבל עדין לא הוצאתי שום מילה..


הוא המשיך אל הדלת ופתח אותה בעדינות..


ואז פלטתי סליחה.. הוא הסתובב במהירות


וראיתי דמעות בעיניו..


ואז גם הוא ביקש סליחה.. ופשוט.. הלך..