דוד תודה וסליחה

לדוד


זהו מכתב פרידה, שלי אליך...


פעם ראשונה זה בסדר.


פעם שניה זה כבר חששות.


פעם שלישית זה כבר אשליות.


אני עכשיו הפנמתי את זה...


קשה, כן, אני מודה...


אבל אין לי מה לעשות- חו, מלקוות.


ושוב נשברתי, זה לא באשמתך, אני אשמה.


שבטחתי בך שוב.


הבנתי שאתה לא מעוניין- עומד בנינו ביניין.


ושוב אני אחזור להתחלה של הכחשה: " אני לא אוהבת אותך ולא מאוהבת בך..."


"את האנשים שאנחנו אוהבים באמת, אנחנו צריכים לשחרר, לתת להם ללכת.


אם הם נועדו להיות שלנו, הם יחזרו.


אם לא יחזרו- כנראה שלא נועדו להיות שלנו..."