סיפור אהבה עצוב.. שביום החתונה הגורל מפריד בניהם..

הם אהבו אחד ת'שני עד מעל לראש 3 שנים בערך..

עבר הזמן והם החליטו שהגיע הזמן שיתחתנו,

בחתונה היא הייתה מאושרת,

היא, הופיעה כמו מלאך בשמלה הכלה ביום החתונה,

הוא, הייה נאה ויפה,



אבל, כל הזמן הרגישה במשהו, אין לו הסבר, היא דאגה כל הזמן ולא ידעה למה..



היא ניסתה וניסתה לגרש את המחשבות הרעות מהראש שלה, אבל היא נכשלה..

היא ישבה לידו, הביט אל תוך עינייה במבט מלא רגשות ואהבה..

רצתה לבכות, נסיתה אבל היא לא יכלה להסתיר את זה, וזלגה לה דמעה,

הוא, חשב שהיא בוכה מההתרגשות, אמר לה שהוא אוהב אותה,

ושהוא יהיה נאמן לה עד יום מותיו..

היא, לא ידעה למה בכתה, הרגישה הרגשה כה מוזרה..



נגמרה החתונה, יצאו במהירות לבית המלון שבו הם קבעו להשאר בירח הדבש,

הוא דיבר איתה, והיא לא מקשיבה, היא דואגת ולא יודעת מה זאת ההרגשה המוזרה,

אמרה לו שהיא רוצה לדבר איתו בנושא חשוב,

הוא עצר את האוטו וביקש ממנה לחכות לו קצת,



הוא איחר, היא דאגה, לא ידעה מה לעשות,

עד שהוא הופיע עם זר פרחים גדול ויפה,

היא חייכה לו, והוא הצביע על זר הפרחים שבידיו וחייך,

ולא שם לב למשאית.......... שדרסה אותו..



היא צעקה וצרחה,

רצה אליו והיא בוכה,

עד שפתק בידיו ראתה,

ומה שכתוב בו קראה:



" אהובתי, לא ידעתי מה זאת אהבה, מה זה אושר וחיים יפים, עד שהכרתי אותך.

אוהב אותך, ואוהב אותך לפני שאמות ואחרי.. "



בכתה, וידעה סוד הדאגה שהייתה בתוכה כל הזמן,

כי ליבה, הרגיש, הרגיש שהוא הולך להיפרד מהאחד שהוא אוהב,

ועכשיו כשהוא הלך לעולמו, לא נשאר לה כלום ממנו,

חוץ ממה שנשאר מזר הפרחים והפתק שמזכירים לה אותו..



אבל ליבה, לא יכל לעכל מה שקרה,

ולא יכל להרשות לאהובה ללכת לבד, ללכת ולהשאיר אותה לבד,

משום כך היא הצטרפה לעולמו אחרי כמה ימים..