לייז'וווש (:

"...ואז כמו הים זרמו הדמעות לפתע

זלגו במהירות כמו רגליה

שלא הפסיקו לנוח לרגע,

כאילו רודפת אחרי תקוותיה

רצה אחרי הרוח הקרה

רוצה להעיף ממנה את אכזבותיה.

מבקשת עם זעקתה בלב

להוציא ממנה את אותו הכאב,

מתחננת כל פעם עם דימעה חדשה

להחזיר לליבה את התקווה.

היא נהיית כבר עיוורת

רק חושך רואה ולא אחרת,

מחפשת בגוף עייף את האור

נואשת ורוצה כבר לחזור,

לחזור לעבר ולשנות את הכל

הרגש ממנה גדול.

מנסה לזוז אבל משו מחזיק בכל הכח

לא נותן מכל העצב לברוח,

נשמתה בתוך החושך קבורה

לחום שחסר לה כ"כ זקוקה.

הרגליים כבר עייפו מלרוץ לשום מקום

הלב מחסיר פעימות פתאום,

הידיים כבר רועדות מלכתוב שירי בכי מר

הלב נמס מהכאב הקר.

קולה נחלש, מזעקות נגמר

הזמן מתקתק מהר כמו דימעותיה,

ורק היא תקועה בין שאר אכזבותיה..."