מה זה בעצם אהבה ?!

מה זאת בעצם אהבה?!

חיבוקים, נשיקות, שמחה וכיף?? לא!

אהבה זה הרגש הכי מקולל שאת יכולה להרגיש.

אהבה זה לסגור את הדלת ולשבת על הרצפה בין הטלוויזיה למחשב, לשים שיר מאוד עצוב ולהיחנק מדמעות.

ואם את לבד בבית אז את יושבת במסדרון מחבקת את עצמך ומנסה לא לשמוע את עצמך בוכה, כי זה מעורר בחילה.

אהבה זה להסתכל במראה ולשנוא את מה שאת רואה, כי נמאס לך כבר.

אהבה זה התרגשות ולהט, זה להרגיש שהעולם שייך לך, לשיר, לרקוד, לשמוח בדיוק לכמה דקות, או הכי הרבה יום, ואז...את מסתכלת על התמונה שלו, והלב שלך קרוע.

אהבה זה לדעת ולרצות למות, זה העובדה שאת רוצה רק להיעלם, שאלוהים ייקח אותך אליו, אולי שם תרגישי בטוחה, פחות חסרת אונים, פחות מתוסכלת, רק שיחבק אותך, שיעטוף אותך באור.

אהבה זה לכתוב שירים ומכתבים מטופשים שאף אחד לא קורא אותם חוץ ממך.

אהבה זה לקום כל יום, כל בוקר עם מחשבה על בן אדם וללכת לישון עם אותה מחשבה, אותה תקווה חסרת בסיס שאולי ורק אולי משהו ישתנה.

זה לחשוב ולחיות בן אדם כל היום בלי לראות או לדבר איתו אפילו שניה ביום הזה.

אהבה זה הרבה דמעות, הרבה תסכול, הרבה מאוד פחד שאולי הוא ילך, ומה אז? אהבה זה רצון עצום שהוא יצא לך מהחיים, אבל אם הוא יצא את תרצי למות.

אהבה זה לאהוב בן אדם וכשאת נפגעת את בטוחה שאת שונאת אותו.

אהבה זה להסתכל על הטלפון ורק לחכות שהוא יתקשר ככה סתם ולדעת שזה לא יקרה אף פעם. אהבה זה לצחוק כל כך הרבה עד שבסוף את שוב בוכה.

אהבה זה שנמאס לך מעצמך, ממנו, מהחיים ומכל דבר שקשור בך ובעולם.

אהבה זה האשליה הכי גדולה והכי כואבת. אהבה זה לדעת שהוא מושלם, זה לדעת שאין בן אדם שימלא את המקום שלו בלב שלך, פשוט לא קיים.

אהבה זה לא להשתלט על מה שאת מרגישה וחושבת ועושה. אהבה זה כאב חד בלב, בחזה, כל נשימה שלך כבדה וכואבת, זה מחלה סופנית שאין לה פיתרון.

אהבה זה הרצון לעקור לעצמך את הלב כדי לא להרגיש יותר ולזרוק לו אותו בפנים היפות שלו, התמימות האלו. לראות איך הלב ממש מתפוצץ לו בפנים, איך האהבה הזאת שמתפוצצת דרך הלב הזה נשארת אצלו, לתמיד. אהבה זה הרצון להרוג אותו כדי לא לאהוב אותו. זה לפחד ממנו למרות שאין ממה. זה להתפלל בשבילו ובשבילך. זה לחשוב שאתם סוג של ביחד אבל לדעת שזה לא נכון. אהבה זה להתרגל לבכות 3 פעמים בשבוע, זה לדעת שיש שירים קבועים שמזכירים לך אותו וגורמים לך לבכות, אהבה זה סרטים ולא משנה איזה שיזכירו לך אותו תמיד, אתכם ביחד. אהבה זה זיכרון שתמיד ישאר חרוט בלב שלך ולא ימחק אף פעם. אהבה זה העיניים שלו שנוצצות תמיד, החיוך השובב, הצחוק המתגלגל, הסיפורים המטומטמים ושוב הרצון למות ולהיעלם. אהבה זה לדעת שאין בן- אדם חוץ ממנו שאת מרגישה איתו את זה, אהבה זה לא לדעת להגדיר את השייכות שלו אלייך, זה לא לדעת להגיד את כמות האהבה שלך אליו, זה לא לדעת להגדיר כמה עוד את מוכנה לסבול, ותאמיני לי את מוכנה.

אהבה זה לא משנה מה יקרה וכמה חרא יהיה בו את אף פעם לא תרגישי, את לא תראי רע בסיפור שלכם, חוץ מהעובדה שאין כמעט יום שאת לא נחנקת בלילה מדמעות ושירים עצובים. אהבה זה להסתכל במראה גדולה ולרחם על עצמך, לגעת לעצמך בפנים ולא להאמין שזאת את, שזה מה שהפכת להיות בגללו. אהבה זה להאשים אותו, את עצמך בכל דבר. אהבה זה לנסות למצוא סיבות ופיתרונות, לא להשלים עם כלום, להילחם, להיות מוכנה לעשות הכל.

אהבה זה לחשוב ולהיות בטוחה שאת משתגעת שאת לא יכולה יותר שאין לך כוח, אהבה זה לחשוב את כל זה אבל להמשיך כמו תמיד. זה לסבול כל דבר שהוא יעשה ויגיד, אהבה זה האי יכולת להגיד לא, אהבה זה התסכול העצום ביותר שאת הרגשת אי פעם. את תמיד חושבת שאת בוחרת אותו, אבל אהבה זה דבר אירוני ואבסורדי שבוחר אותך וצוחק לך בפנים כשאת כבר כנועה וחסרת אונים. אהבה זה לדעת שאין כבר פיתרון ואת פשוט מאוהבת.

אהבה זה 3 הברות, 2 אנשים ולב 1 שמתחלק באמצע, לב שלא מצליח להיות שלם עד שהכל נרגע, עד ששני האנשים מוכנים לעזוב הכל, להקריב הכל כדי להפוך לבן- אדם 1.