תכלית החיים

החיים על פנינו חולפים,
ואנו, כמו כל האחרים
עמלים ויגעים כל שעות היממה
בריצוי ופיצוי חברים ומשפחה.

עם היוולדנו - את הורינו
בנערותינו - את חברנו
בבגרותנו - את בני זוגנו
ועם זקנתנו את ילדינו,
עד כי שוכחים, לרוב, את זיהותנו.

האם לא ראוי,
כי בין אלה לאלה,
גם לעצמנו נדאג,
ולנפשנו נמצא מקום קט?

האם לא כדאי
שנזרום עם הקיים,
כך שחיינו ימוצו עד תומם?

אבל -
את שראוי או כדאי
נותיר לו בצד,
ונצפה במצוי,
שלו מקום מיוחד.

החיים אומנם זורמים ואולם,
בנתיבים אחרים ובלתי - צפויים.
אלה ססביבנו ימשיכו לקוות,
שעבורם, נהייה בבחינת התגשמות של משאלות.

ואנו, לעומתם,
נישיר מבט, ונבין יחדיו
שעלינו להאזין עמוקות לליבנו,
ובקפידה רבה לדאוג גם לעצמנו,
כי אז, הרצוי יהייה,
ותכלית החיים בודאי תשתנה.