פעם ראשונה ואחרונה. . .

היא התקשרה אליו בשעות הקטנות של הלילה "אני רוצה לבוא אלייך"

הוא שאל אותה למה ובסופו של דבר לא יכל להגיד לה "לא".

תוך חמש דקות היא הייתה אצלו, הם הסתכלו אחד לשנייה בעיניים ובשניה הזאת שהם מביטים זה בזו שנה שלמה עברה להם מול הפנים, שנה של חיוכים, אושר ,מריבות, כעס אבל בעיקר אהבה..

הפרידה שלהם הייתה כל כך כואבת, שניהם עוד אהבו, שניהם גם ידעו זאת, אבל שניהם גם שתקו.

כשהיא נכנסה אליו לחדר היא ישר פתחה בזה שהיא מצטערת שהיא נופלת עליו,

תמיד חשבה שזה מה שהיא בשבילו.. והוא תמיד היה אומר שהוא אוהב שהיא "נופלת עליו",

וזה תמיד גרם לה לחיוך קטן, חיוך של קצת אושר קצת הבנה שכן אכפת לו ממנה.

"אז.. את רוצה לספר לי מה קרה? למה כל כך רצית לבוא?" הוא שאל,

"לא יכולתי כבר, נשברתי.. רציתי לראות אותך, להיות איתך" היא ענתה לו בקול צרוד כזה...

והעיניים שלה התחילו מבריקות מדמעות שעומדות להתפוצץ.

"זה בסדר, גם אני מרגיש ככה לפעמים, זה בסדר באמת." הוא חזר ואמר ואז חיבק אותה אליו.

"תרגישי בנוח, את יודעת שזה כמו הבית שלך כאן."

הוא לקח את הגיטרה שלו והתיישב מולה, היא הסתכלה עליו ונזכרה, שנה שלמה שהוא תמיד היה מנגן לה אחרי שהיו עושים את זה.

היו להם הרבה שירים... אבל את השיר של הפעם הראשונה... דווקא את השיר הזה, הוא ניגן.

עברה בה צמרמורת שלא הייתה בה מעולם, השיר הזה.. הזכיר לה כל כך הרבה, העלה בה הכי הרבה רגשות שרק אפשר, הכי הרבה אהבה שיש.

הוא ניגן בתשוקה, התמסר לשיר, כאילו מתמסר לה כמו בפעם הראשונה... מחבק את הגיטרה כאילו זאת היא, שומר עליה ומלטף כל מיתר ומיתר כשהוא פורט עליו, כאילו הייתה זאת היא.

כשסיים לנגן את השיר שלהם על הגיטרה שלו והניח אותה בצד כשהדמעות בעיניים המבריקות שלה כבר החלו לרדת הוא הסתכל עליה ורק שתק, כאילו היה בהלם, הם ישבו זה מול זו ורק שותקים מביטים אחד בשנייה ומשדרים את כל האהבה שרק אפשר, רואים בעיניים שלהם את כל מה שעברו, כאילו מרגישים אחד את השנייה מחדש, כאילו זאת הפעם הראשונה.

פתאום הבכי שלה התחיל להתגבר, כאילו חשבה על כל השנה שעברו וכל כך שנאה את הרגע שהיא איבדה אותו.

הוא התעורר מההלם שהוא נכנס אליו וקם לחבק אותה, ליטף אותה בראש, בשיער, בפנים ובכל מקום שרק יכל כדי להרגיש אותה שוב שלו, אמיתית, ניגב לה את הדמעות ונגע ברוך על שפתיה כאשר שפתיו מתקרבות אל שלה, נוגעות בהן בעדינות ובפחד כזה שמשדר הרבה כאב.

היא הרגישה את השפתיים שלו צמודות לשלה ונרגעה, הרגישה בטוחה עכשיו כשהיא איתו והוא שלה,

הקיפה אותו בזרועותיה והתחילה לנשק אותו בלהט, העבירה את ידה בכל חלק בגוף שלו רק כדי לוודא זה לא חלום, שזה מציאותי שזה הוא.

הוא לא האמין שזה קורה, חלם על הרגע הזה מאז הפרידה ועכשיו היא שם איתו, העביר את ידו על גופה כאשר הוא מתחיל להוריד ממנה את חולצתה לאט ובעדינות, היא כל כך אהבה את המגע הזה שלו על גופה, הוא היחידי שהיא הרגישה בטוחה איתו, היחידי שבאמת הייתה שלו.

הוא נעצר רגע לפני שחדר אליה ושאל "את בטוחה שאת רוצה את זה? לא תתחרטי?"

היא משכה אותו אליה ונישקה אותו בעדינות כאות שימשיך.

הוא חדר לתוכה והיא הרגישה כמו בפעם הראשונה, מלטף אותה ודואג שהיא בסדר, שלא כואב לה, פיזית או נפשית, שהכל בסדר איתה, שהיא לא תתחרט..

"אני אוהבת אותך כל כך.." לחשה לו באוזן והעבירה את ציפורניה על הגב שלו כשהוא מנשק אותה בצוואר וכמעט שהוא גומר.

"את מיוחדת בשבילי.. אף פעם לא אהבתי מישהי כמו שאני אוהב אותך" הוא אמר לה כשהם שוכבים ערומים ומחובקים, מותשים מכל מה שהיה.

היא ליטפה אותו בפנים ונשקה לו קלות לפני שנרדמו שניהם.

הוא קם בבוקר, והיא כבר לא הייתה שם, רק פתק " היה מושלם,ואל תחשוב שאני מתחרטת בגלל מה שאני הולכת לעשות, אבל קשה לי בלעדייך,ורציתי שכמו הפעם הראשונה, גם האחרונה, תהיה איתך"