הטעם המתוק של אהבה

הייתי חיילת.באופי סגורה וביישנית,אבל חרוצה מאוד.שרתתי בבסיס סגור.לא התחברתי
בקלות לאנשים.אהבתי ללכת למשרדי גם בשעות הערב לעבוד ולילמוד מהר את התפקיד
שלי.באחד הערבים כשהייתי בדרכי למשרד פגשתי בחר חמוד ולרגע השתתקתי.צמרמורת עברה
בגופי.





היו אלה הפנים שראיתי בחלום יום קודם.בחלום הייתי כלה.הייתה לי שמלה

לבנה כשלג וביופייה מדהימה.

הלכתי בדרך שלי אל שער הבסיס מלוות בשני אנשים שלא לא הכרתי.הגעתי לאזור של חיל
התחזוקה.שם שמעתי מישהו דיבר עלי מאחורי הגב:"היא רוצה חתונה בלי חתן ומתנות."

משפט הזה מאוד הרגיז אותי.הסתובבתי לכיוון שממנו שמעתי את המשפט ובביטחון מלא
אמרתי:"מי אמר שאין לי חתן?! הינה הוא"

הסתובבתי וביקשתי מהדמות ,שבאה מאחורי,להתקרב אלי.זה היה בחור גבוהה,שרירי ויפה עם
עיניי תכלת ושיער בלונדיני קצר.ברגע הזה התעוררתי ומהר מאוד שכחתי מהחלום.





נעמד מולי ובקש בנימוס להציג את עצמו.מבולבלת עניתי החיוב.הייתה לי הרגשה מוזרה
מאוד.הרגשה שאני מכירה אותו הרבה זמן.הלכנו לטיל קצת בבסיס והחלטנו להמשיך
להפגש.יציאה ראשונה שלנושלנו הייתה במועדון כדורת. נהניתי מאוד.לאחר מכם טילנו
ארוכות בטיילת היפה של עיר נתניה עד שעות הקטנות של הלילה.הייתה שם התרגשות גדולה
וגם לא מעט התלהבות משני הצדדים.

לא עבר הרבה זמן מאז תחילת הקשר הוזמנתי לארוחת ערב של יום שישי עם משפחתו.התלבטתי
מאוד.התביישתי בכל זאת להכיר את ההורים ,דודים ודודות שלו שהייו שם .בסף הסכמתי.כל
רגע שלי איתו הרגשתי מאושרת.ריחפתי האוויר והסמקתי בפנים כשהיה פונה אלי.

בהתלהבות גדולה היציג אותי בפני משפחתו .כאשר סיים להציג את כולם הבנתי שאימו ואחד
האחיות לא נמצאות בבית.הייתה זו ארוחת ערב נפלאה ובלתי נשכחת.



כל מי שראה אותנו מהצד לא היה יכול שלא לראות את האושר שהקרנו לסביבה.

הרבה פעמים יצאנו עם חברים שלו זוגות,זוגות.כולם פרגנו לנו.הרבה פעמים שמעתי
משפט:"אתם זוג הכי יפה שאי פעם ראיתי."

היו לנו,לי ולו, הרבה שיחות מעניינות על חיי ועל חיו.באחד השיחות שלנו הבנתי מממנו
שאימו גרה באיזה מושב בצפון הארץ ושהיא מאוד רוצה להכיר אותי.

גם אחותו הגדולה מאוד רצתה.בתקופה זו היא הייתה בחו"ל.לא עלה בדעתי שמשהו רע יכול
לקרות.



באחד היציאות שלנו ,בלי להודיע לי מראש לאן הוא לוקח אותי, מצאתי את עצמי ביחד איתו
מול שערי הרבנות.לא הבנתי מה אנחנו עושים שם.הוא ירד על ברכב

ואמר:"אהבה כזו לא ידעתי בחיי,האם תנשי לי?"

לא ידעתי מה לומר.ליפני שהספקתי לומר מילה הרגשתי חיבוק חזק ושמעתי:

"בבקשה,בבקשה תגידי לי כן ואהיה מאושר."

לא חשבתי הרבה.אבל אהבתי אותו מאוד.לא ראיתי שום דבר אחר בחיי חוץ מאהבה גדולה
שלנו.אמרתי לו:"כן אהובי."לקחנו תפסים ברבנות ומיהרנו להודיע למשפחה.היה זה עוד יום
מרגש ושמח שלנו.

למחרת מוקדם בבוקר צלצל טלפון בביתי.עיניתי ומעבר השני שמעתי אותו אומר
בהתרגשות:"אחותי הגדולה באה לארץ,היא מאוד רוצה להכירך עוד היום בערב".

הסכמתי.מה כבר יכול לקרות אם אכיר עוד אחות אחת.קטן עלי כבר הספקתי להכיר את כולם
חוץ ממנה ומאמו.

בערב נפגשנו ,אני והוא, אצלי בבית.לבשתי מכנס אלגנתי שחור ושבדר טורקיז שהחמאי לי
מאוד.אמר"אימא שלי תאהב אותך מאוד אל תדאגי אהובתי."

היגיע הרגע.הייתי נחמדה וחיכנית,כך גם אימו.אחותו לא הסתירה את אי שביעות

רצונה.הרי איזה חוצפה ותעוזה יש לי לקחת ממנה את אחיה הקטן שהיא כל כך אוהבת?

חזרתי לביתי ,הלכתי לישון אך השינה לא באה.כל הלילה רצו לי מחשבות בראש

עלינו ,על משפחתו. מה שהציק לי הכי הרבה זה קור רוח של אחותו והדיבור הציני שלה...



...שבוע לא שמעתי ממנו. כל טלפון ,שבו ניסיתי להסיג אותו,המשיך לצלצ בלי תשובה מהצד
השני.איך זה יכול להיות? שאלתי את עצמי.רק אתמול הכל היה בסדר.שבוע שלם לא ראיתי
אותו בבסיס.בסוף שבוע שוב ניסיתי להשיגו בטלפון הנייד אך שוב בלי הצלחה.מוזר,אחרי
כל כך הרבה רגעים יפים הכל נעלם.

יום ראשון בערב כשחזרתי לבסיס טלפון הנייד שלי צלצל.הופתעתי מאוד לטובה.

שמעתי אותו.שוב התרגשתי ושכתי את הכאב שנוצר בליבי בשבועה האחרון.הייתי מוכנה לעשות
הכל .גם אם זה אומר לסלוח לו על הנתק ועל הצער שהוא גרם לי.הוא אמר בלחש:"את יודעת
שאני מאוד אוהב אותך.תמיד תהיי אהוב..."לא הספיק לסיים וברקע נשמע קולה של אחותו"נו
אתה מדבר על העניין או לא?" שוב שמעתי אותו מדבר אלי,אבל הפעם זה לא היה קול רך
ונעים.קולו רעד:"לא אוכל להתחתן איתך. אחותי אומרת שאנחנו לא מתאמים."ונתק.

קשה היה לי להבין למה.האם בכלל יש סיבה מוצדקת לפרדה זו.היה לי קשה להתגבר על
זה.הרבה זמן לא רציתי שום קשר עם גבר אחר.נסגרתי אל תוך

עצמי מבולבלת,מאוכזבת וכואבת.גם היום אחרי 7 שנים עדיין נשאר בי פחד.פחד

ששוב"אחות הגדולה" תחליט בשבילו.

היו לי קשרים מאז אבל עד היום לא הרגשתי את "טעם המתוק" של אהבה ראשונה.