«::*°•פיסות של דם•°*::»/«::*°•סילבסטר החתול•°*::»

שוב פעם פיסות של דם,
עפות לכל עבר, על המדרכה,
שוב פעם אלוהים לא שם,
כדי להפיל עלינו איזו ברכה.


אמא, את שומעת? צעקתי!
כשברקע צעקות של הלב,
את לא שמעת את מה שזעקתי,
אמא, אותך אני אוהב!


אמא, מקווה ששמעת את מילותיי,
סיימתי את המשפט עם המילה אוהב,
כי זה מה שאני מרגיש אלייך כל ימי חיי,
תודה על הדמעות שניגבת וכשהברחת את הכאב.


כנראה שהכוח שלך נגמר עם השנים,
כי למה לא יכלת לנצח גם את הכאב הזה המר,
אני עדיין מחפש אותך בין האנשים,
קצת תקווה בלב, זה מה שלי נשאר.


הנה את אמא, את האלונקה,
חובש של מד"א, מצא אותך,
דיברתי אלייך, אבל נשמתך שתקה,
רק ראיתי שוב את החיוך שלך.


בכיתי והדבר הכי לא ייאמן,
זה שגם כאן ניגבת לי ת'דמעות,
נרדמתי בבית החולים, אני ישן,
כשלהחלמתך מתפלל, ממשיך לקוות.


התעוררתי אחרי כמה שעות,
עדיין שמעתי את המכונה של הלב,
ראיתי דרכה שיש נשימות,
ושמחתי, אולי אלוהים מתערב?


דיברתי אליי שוב, אולי תשמעי,
נראה לי ששמעת אבל לא ביצעת,
אמרתי לך שאותי תנשקי,
אבל אמא, את לא נישקת.


שמעתי צליל ארוך שבא מהמכונה,
ברגע זה הרגשתי בגהנום,
אמא, הנשמה לא מבינה,
איך ברגע אחד הפסקת כך לנשום.


מאז הכל טראגי, הכל מר,
עוד סיפור של אהבה נגמר,
סיפור שבין ילד לבין אם,
עם לב מקורר, כבר לא מחמם.


אמא, למה עצמת עיניים?
האם המלאכים אותך מכריחים?
הדמעות ממשיכות זולגות לבינתיים,
כי את עטופה כבר בתכריכים.