שמים כחולים

ביום יפה


לחברה הכי בסט שיש.... גם שמבקשים סליחה לפעמים... האדם באמת סולח, אבל הנפש לעולם לא שוכחת:


בין שמים כחולים,


עננים לבנים,


מסתכלים לה בעיינים,


לא היא לא כאן, לא היא לא כאן.


הולכת מחייכת


כי חייבים להמשיך שהזמן....


הכל מסביב ממשיך.


פזמון:


פנים תוהות, יוצאת


מסתכלת סביב


אוהבת תמיד


אך בלילה......


מתחת לסמיכה,


שאין אף אחד.


הדמעות את הגרון חונקות


לא


היא לא תתחיל לבכות!!


 


הכל בבטן,


הכל מתאסף


היא לא מסתכלת לה בעיינים


עם היא רק הייתה יודעת, הייתה יודעת....


היא מצטערת, היא אומרת


אבל הרגש בא מבפנים


וזה כבר לא כל כך מתאים.....


פזמון: פנים תוהות, יוצאת.............


עד שעולה שוב הבוקר


הרגשות- הולכים, מתחבאים, מסתתרים, נכנסים


ושוב הפנים המחייכות, המובכות


שממשיכות ללכת


כי זה לא יעזור [לא, לא]


           כלום לא יעצור. 2X


 


°•.®«.ענבלי»®.•°