«::*°•יד אלוהים בי נוגעת•°*::»/«::*°•סילבסטר החתול•°*::»

אהובה שלי, איך חיי נראים בלעדייך?
איך זה שכל יום אני שוב רוצה אלייך?
למה עזבת אותי, למה החלטת לנטוש?
ולמה? למה את לא יוצאת לי מהראש?
 
אני פצוע והלב שלי לבד מדמם,
אותו לב שבשבילך היה תמיד פועם,
אותו לב עם אותן דפיקות לב מרעישות,
כשהעיניים בוכות, מה הן מרגישות?
 
למה ליבך לא יכול את ליבי שוב להרגיש?
למה לכל המצב הזה הוא פשוט עדיין אדיש?
למה העצב לא עוזב אותי ונותן לחיות בשקט?
ולמה? למה הנשמה שלי את שמך עוד זועקת?
 
כואבות לי העיניים מרוב כל הבכי,
והדמעות עוד זולגות, זולגות על הלחי,
האם תנגבי אותן? תעשי זאת בשבילי?
האם אי פעם תחזרי להיות שלי?


האם הכל יחזור שוב פעם לקדמותו?
או שאת עדיין רואה את דמותו?
אותו אחד שלקח לי אותך אליו,
כשעזבת את חיי ועברת אל חיי.


התקווה זה הדבר האחרון שמת,
אני עדיין מאמין שהאהבה הייתה אמת,
שאת תחזרי, שאותו תעזבי,
כי אני היחיד שאהבת, שאוהבת ושגם תאהבי.


הדלת שלי תמיד תהיה פתוחה,
גם אותה דלת של הלב,
בואי אליי, שתהיה לי מנוחה,
מנוחה מהכל, מנוחה מהכאב.


אני רוצה להרגיש ידיים חמות,
כאלה שמלטפות את גופי בלהט,
כאלה שינגבו לי את כל הדמעות,
אבל את לא באה, את לא נוגעת.


אני מחכה אהובתי עם ידיים פתוחות לרווחה,
איך בלילה שבו לחשת לי: "אני אוהבת אותך",
ואז כמו שיד אלוהים התערבה,
נלקח לי הכל, נלקחה האהבה.