אבל שותקת. . . (המשך)

טוב אז בגלל שמישהי ביקשה המשך לסיפור שלי כתבתי אותו...

סיפור אמיתי לגמרי...

מקווה שתאהבו.



אחרי שתיקה ארוכה ומבטים שלא הסתיימו,

זה הגיע... "הצלצול הגואל" התחלנו ללכת... חזרנו אל השאר,

כאילו כלום לא קרה... נפרדנו כאילו מעולם לא היינו ביחד עכשיו.

בסוף הלילה כשהגעתי הביתה שלחת הודעה...

הייתי מופתעת, לא חשבתי שיש לך עוד מה להגיד,

והייתי מופתעת עוד יותר שראיתי עד כמה הרבה יש לך לומר...

זאת הייתה הפעם הראשונה שהחלטת לדבר, לפתוח את הלב שלך, להגיד לי את האמת.

התאכזבתי קצת שלא יכולת להגיד את זה לפני כמה שעות פנים מול פנים אבל בתכלס השיחה הזאת?

אני לא יודעת מה הייתה המשמעות שלה, אבל אף פעם לא שמעתי אותך מדבר ככה...

התחלת להגיד כמה אתה מצטער שפגעת בי, שאתה פוגע ושאם עוד תפגע... פשוט התנצלת.

אמרת כמה שאתה אוהב אותי ואני חשובה לך... שאתה לא רוצה לאבד אותי,

אבל אתה פשוט לא מסוגל לתת לזה לקרות יותר... הרגשת כל כך חסר אונים שלא רצית לפגוע בי עוד.

שאלתי אותך למה? ואמרת שאתה טמבל ואתה כזה...

אחר כך ביקשתי את המרחק שלי.. שכל אחד ילך לדרכו.. שרק ככה נוכל לשכוח,

התנגדת, אמרת שאתה לא מסוגל, שאתה לא יכול ולא רוצה,

אמרת שאי אפשר.. שזה אבוד מראש ואתה יודע את זה.

לא הבנתי אותך... אבל רק ידעתי שהדרך שתהיה לשנינו לעבור

תהיה הדרך הכי קשה והכי כואבת... כי הפעם בפעם הראשונה מזה שנתיים?

כל אחד צריך לעבור אותה לבד.....