מכתב לאהובי 2006917

אני זוכרת את היום שבאתי בפעם הראשונה לספסלים שכולם היו באים לשבת שמה בימי שישי..כן כן המקום שבחיים לא רציתי להתקרב אליו,בסוף איכשהו בתחן שיכנעה אותי.אני זוכרת שהייתי עם מאור ורציתי שיעזור לי עם אוהד, אני זוכרת שבאותו רגע שראיתי אותו הכול חזר אלי..כול הרגשות הזכרונות פשוט הכול הייתי בלי מצב רוח! אז סתם ישבתי עם מאור ששיפר טיפה את המצב הרוח שלי ועודד אותי. ופיתאוםם אני זוכרת שראיתי אותך מולי ואז הבנתי שאתה ניר ה"המפורסם" שירדן תמיד דיברה עליו בכיתה ט'.. היית ממש חמוד. אחרי כמה זמן דיברתי עם אור ואיכשהו העלנו את הנושר שהוא היה כמובן אתה בימים האלה היה לך דיבור איתה.. והיא אמרה לך שיש לה מישהי חמודה להכיר לך שכמובן זאת הייתי אני :) ובגלל שאתה כזה מתוק הסכמת בלי לחשוב פעמיים..ואז נכנסת אלי לאיסיקיו ודיברנו.. סיפרת לי הכול על החיים שלך, סמכת עלי בעיינים עצומות למרות שלא ממש הכרת אותי עדין.דיברנו תקופה ארוכה ואז התחלנו להפגש ולדבר יותר. אני לא אשכח איך התלהבתי שאמררת לי " ביי מאמי שלי חולה עליך" אני יודעת שבשבילך זה היה סתם משפט אבל בשבילי המשפט הזזה היה בעל ערך רב!! לאט לאט התחלנו להפגש לבד למרות שזה היה קשה להוציא ממך כי אתה וחבריםשלך זה כמו בעל ואישה : לאחר כמה פגישות הגיע יום שישי אחד שנפגשנו לבד ובסוף הגענו אליך הביתה. היינו בחדר שלך עם חושך,שכבנו במיטה-אתה עצמת עיניים ואני לא הפסקתי להסתכל עליך,כמה שאתה יפםה,מתוק,חמוד,דורש נשיקה, אם מדברים על נשיקה..כל כך חיכתי לזה והינה פיתאאום התקרבת אלי ונישקתאותי.. חשבתי שאני חולמת אבל הצלצול של הפלאפון שלי היה הוכחה שלו!!

הרגשתי שאני כל כך אוהבת ולא רוצה להפסיק' את הרגע הזה.יום למחרת נפגשנו לבד אבל תמיד בסוף אחד החברים שלך צריכים לבוא ולהפריע.. אבל בקטנה.. עכשיו אנחנו בתקופה לא ברורה, קצת התרחקנו וזה כואב לי אבל אתה בכלל לא שם לב לרגשות שלי.. מקווה שזה ישתפר ואני ואתה ניהיה ביחד בע"ה!!!