רגעים שאינם. . .

אתה הרי יודע

כמה שאני רוצה לבוא, לרוץ עד אלייך

לצעוק עד כמה הנשמה שלי שחורה,

לצעוק עד שבחושך אשמע את הדממה..

ואז בא לי לרוץ, לצעוק ולרוץ,

לברוח מכאן, לברוח ממך, מי יודע לאן..

ואתה מאחוריי הולך, רץ, מנסה להגיע,

אוחז בידי.. אומר שאתה יודע..

אבל אתה שותק, אתה לא אומר את הדברים..

אתה שותק אתה לא מספר לי את אותם סיפורים,

סיפורים על אהבה, דברים שלנו,

אתה לא אומר אבל הקול שלך,

הוא נחלש מול המבט שלי, אתה מביט בי ושותק..

מביט בי ומוחק...

מוחק את אותם רגעים, שלי ושלך..

רגעים קסומים, אמיתיים, של שנינו...

רגעים שעכשיו כבר אינם.