מנסה להמשיך בלעדיך

ואחרי הכל אני לא מבינה למה אני ממשיכה לאהוב אותך..

שואלת את עצמי שוב ושוב את אותה ה שאלה- מה יש בך שאין באחרים..

ותאמת? אין לי תשוובה..

אולי כי אתה היחיד שהצליח להכנס לי ללב כל כך מהר..היחיד שהבין אותי..

היחיד שהיה לי טוב איתו שלא משנה מה תעשה אני יתן חיוך..

אבל זהו אני יכולה להגיד שהפעם אני מרגישה את זה..מרגישה את הלבד..

יודעת שלעולם זה לא יחזור. ולהגיד לך שאני לא מתגעגעת? אני כן, ואתה לא יודע כמה.

הכאב הוא עצום. גדול. אני לא יכולה לתאר במילים..אולי הדמעות בלילה יכולות לתאר תהרגשה שאני מרגישה..

הכל חשוך אצלי..מחכה לימים של פעם שיחזרו..

אני עם אחרים..כן..וטוב לי..אבל אני לא מאושרת..קשה לי להגיד שאי פעם אני יחזור באמת לחייך..

כי החיוך של עכשיו הוא ריק. לא אמיתי. רק רוצה להראות שטוב לי..שהמשכתי הלאה..

אבל אני לא. אני בדיוק באותו מקום.

אני יודעת שהמשכת הלאה אני יודעת שכבר שכחת.

לפעמים שאני מסתכלת עליך אני יודעת שאתה רואה שכואב לי. כולם רואים. אי אפשר שלא לראות.

אני לא אותה אחת מאז שעזבת. אבל התבגרתי. אוהו כמה שהתגברתי.

ובנתיים אני מנסה לשרוד..להמשיך הלאה בחיים..בחיים האלו הריקים..בחיים בלעדיך.