חומות של תקווה

כל מה שבניתי סביבי התפוצץ ברגע אחד,כל החומות כל הטירות מגדל האהבה
אפילו.:( הייתי עצובה ופגועה כמו נחש שיוצא להכיש ישר נלחמתי בכל הנשק

הוצאתי קצת קסם מהכיס וניסיתי להוריד אותך מהמטרה,ניסיתי להיות גיבורה!

אבל הבנתי שאתה המטרה הכי גדולה שצריך רק לפגוע! בה.

אתה עשית לי את אותו הדבר פגעת רק במטרה בדיוק איפה שהיית צריך כדי להרוס בנייה של
שנים:כל הארמונות,הטירות,המגדלים,הכול הכול הכול.

נשברתי והחומות נפרצו המגדלים נפלו והטירות נהרסו....הדבר היחיד שנשאר חצוי זה מגדל
האהבה בתקווה שאני יחדש את האהבה אבל החלטתי להרוס אותו בעצמי אחרי שהאמונה באהבה
נעלמה כמעט המגדל נפל!

והלב שלי איתו קבור מתחתיו.

העצב והכאב הציפו את נשמתי,הסבל הרס אותי בתוך תוכי.

הדיכאון השתלט והמחנק בגרון התבלט.

המחנק הרס וזה היה מחנק שבעקבותיו היו נגרות דמעות על הלחיים.

אבל הדמעות נעצרו.העיניים נשארו אותו הדבר.

רק זיכרונות הציפו אותי פנימה נזכרתי בכל מילה שלך,בכל מעשה,דיבור או צחוק,בכל
הריקודים השקטים הבריחות היפות ,המילים החמות,והזיכרונות

הזיכרונות הקרים ממך ששברו חומות של תקווה....