קצת איתו..והרבה בלעדיו..

היא מפחדת לפתוח את העיניים..

מפחדת להתעורר ושהוא לא יהיה שם יותר..

היא יודעת שבעוד כמה רגעים הוא כבר ילך והכל יחזור להיות כמו פעם..

אבל היא לא מוותרת..לא אכפת לה שמחר זה יכאב..לא אכפת לה שהכאב יגדל..

היא רק רוצה אותו עוד קצת..עוד לילה אחד..עוד זיכרון נוסף לאוסף..

הרי רק בזכות הזכרונות היא חיה.. בציפייה שיום אחד הכל יחזור להיות כמו פעם..

נאחזת בזיכרון ועוד זיכרון..והחושך רק גובר..

הכאב וכל הדמעות האלה..היא לא יכולה יותר..והיא לבד..וקשה לה..

אבל לא אכפת לה..היא רק רוצה להיות איתו ..אפילו אם זה רק לקצת..לא משנה לה...

עכשיו היא איתו..אבל היא לא מאושרת..הדמעות חונקות אותה מבפנים..

כן, היא למדה לבכות בשקט..בלב..בלי שאף אחד שומע..בלי שאף אחד ירגיש..אפילו לא הוא..

היא מנסה להיות חזקה..וכשהיא איתו היא צוחקת..אבל היא לא אמיתית..היא כמו קליפה..

כייף לה איתו..אבל בו זמנית עצוב..

הכל נגמר..אבל רק בינתיים..עכשיו היא ממשיכה לחכות..מחכה לרגע שהוא יחזור..

והרי אף אחד אינו יודע איך זה להיות קצת איתו..והרבה בלעדיו..