•.0oº זה נגמר... (ל+ז...)

זה היה יכול להיות...אבל זה נגמר.

אומנם אלו רק שתי מילים אך הן מביאות צער רב...

זה היה בשעה מאוחרת בים וכמעט כולם חזרו הביתה.

נשארנו רק אני, סהר, תמיר, לירון, מירב, מאיה ושגיא.

ישבנו על החול ואני זוכרת שתמיר רשם I LOVE YOU על החול והתנשקנו אחרי זה הלכנו אלי
הביתה ושכבנו אני זוכרת את הרגע שהוא אמר לי את זה...

ישבנו בחדר והוא פשוט הלך..

בבוקר בבית ספר הוא אמר לי- זה נגמר. בהתחלה לא הבנתי ואמרתי לו: מה נגמר?

אנחנו.. הוא ענה ואז צלצל הפעמון והוא רץ לשיעור ועזב אותי לבד במסדרון בהלם מוחלט.

הרגשתי פגועה כל כך...רצתי החוצה לא הלכתי לשיעור והדבר היחיד שהיה לי בראש היה:
הוא ניצל אותי.. רק עכשיו הבנתי איך הוא ניצל אותי.

התחבאתי ובכיתי מאחורי העצים שמקיפים את המחסן של הכדורים לספורט. אחרי שעה שנרגעתי
שמעתי מאחורי צעדים ומאחורי הגיח סהר שתמיד דאג לי. הוא הביט בי במבט מבין ורק
ישבתי וחיבקתי אותו. הלכתי לשירותים והוצאתי את הערכת היריון שלי למקרה חירום והמקל
היה כחול... ואז גיליתי שאני בהריון ואיך הוא דפק לי את החיים. כבר עברה שנה כמעט
מאז המקרה ועברתי הפלה, תמיר כבר עבר בית ספר ואני נשארתי עם הכאב...אני עדיין
מפחדת להתחייב לבנים ואפילו להתנשק מאז התנשקתי רק פעם אחת.. ורק עכשיו אחרי שעה
כמעט הבנתי את הנזק שהוא גרם לי לא רק פיזית אלא גם נפשית.

(חח.... זה לא סיפור אמיתי המצאתי אותו, למי שעלה רעיונות שעברתי הפלה...)