«::*°•למה ילד כמוני?•°*::»/«::*°•סילבסטר החתול•°*::»

זוכר את אותן מילות פתיחה,
כשאמרת: שלום לך,
את אותה הכרות מדהימה,
שנכנסה לי לתוך הנשמה.


איך עינייך היו תמיד מבריקות,
איך את העצב הן היו משתיקות,
כמה אור וכמה יופי הביאו לעולם,
לעיניי, לכל דבר וגם לכולם.


איך במבט אחד שלך ראו הכל,
אך הסתרת את העצב שהיה גדול,
אפילו החיוך שלך הצליח אותו להסתיר,
אותו חיוך חם, אוהב, ואף פעם לא קריר.


אני יכול להגיד עוד דברים שלא אמרתי,
אני יכול להזכיר עוד דברים שלא הזכרתי,
אני יכול לספר עלייך בעוד מיליון מכתבים,
אבל כלום לא יעזור, כשיש דמעות על הפנים.


אני יודע שעכשיו זה בא מהלב,
אני יודע כי אותך הייתי כה אוהב,
איך נישקתי אותך והרגשתי השתפרה,
אבל עכשיו רק עצוב, אבל עכשיו כל כך רע.


איפה את עכשיו? למה לא דיברת על הסבל?
למה ילד כמוני יושב שבעה? למה הוא באבל?
למה ילד בגילי לובש עכשיו שחור?
למה הלב שלי סדוק? למה יש בו חור?


את לא תשמעי את הזעקות, אין מצב,
כל מה שהשארת זה זיכרון וגם מכתב,
במכתב רשמת שתמיד תהיי איתי,
אבל איפה את עכשיו? למה את לא מחבקת אותי?


למה את נותנת לדמעות לשטוף את פניי?
למה אני בוכה ואת לא מנגבת את לחיי,
למה עזבת אותי? אבל אני סולח,
כי אותך תדעי, אני אף פעם לא שוכח.