פריקקהה..

לבד..

להיות לבד זה כל כך קשה, הרגשה שאף אחד לא רוצה לחוות אף פעם..

אני מרגישה כל כך לבד, כל כך בודדה

למרות שאני מוקפת במשפחה גדולה, אני מרגישה עצובה, אני מרגישה שאני לא שווה כלום.. שאין לי אף אחד, אני רואה את החברות, את אחותי כולן שמחות.. בזמן שאני שבורה לרסיסים, אף אחד לא שם לב שכואב לי.. אף אחד לא מבין אותי, אולי אני נראית שמחה אבל אני לא!!

כואב לי למה אף אחד לא רואה את זה? אני הרוסה שבורה, מתה מבפנים, די כבר נמאס אני לא יכולה להמשיך, דייייי נמאס לי לבכות כל הזמן כמו ילדה קטנה בזמן שכולם שמחים, גמני רוצה להיות מאושרת!אני רוצה שיכבדו אותי אני רוצה שיאהבו אותי, אני רוצה לשמוח, לצחוק ובאמת להרגיש שמחה, לצצחוק מהלב באמת ולהיפטר מהעצב מהכאב הזה שאני חשה תמיד.

אני הפכתי פשוט לבחורה אומללה ואני רק בת 18 נמאס לי מהחיים =[

אלוהיים למה אתה לא מבין אותי?

אתה לא שמה כדי לעזור לי?

למה אתה לא עוזר?

אתה שמה בכלל למעלה?

האם אתה קיים? אם כן תעזור לליי בבקשהה

אני מתחננת

כי אני לא יכולה יותר.. הגעתי למצב שאני כבר לא סובלת את עצמי!!