-(:-סיפור חמוד שכתבתי + מסר לחיים-(:-

היו הייתה ארץ, לפני המון שנים

לפעמים היה שם טוב , ולפעמים על הפנים

קראו לארץ דמקה, הכל בשחור לבן

החיים שם, זה משחק מאוד מסוכן.



התושבים בארץ, היו כמו שחקנים

שיחקו אחד נגד השני , התמודדו עם החיים

זאת הייתה ארץ מאוד מסובכת

לפעמים טובה, ולפעמים היא כושלת.



כשהיה להם שם קשה, הם נפלו "במשחק"

ירדו לאט למטה, לכאב שלא נמחק

הם הגיעו למשבצת השחורה שם ניתקעו

בכו על ההפסד, הכישלון ובחושך נישארו.

לא ניסו להתקדם למשבצת לבנה- לאור

התייאשו מהר ולא רצו לנסות לחזור.



לא כולם היו ככה- מוותרים מהר

היו כאלה שהתקווה אצלם היא כמו חבר

לא התייאשו, לא התרגשו מכל דבר

*הכוח והאמונה* היו אצלם בלב, ושם זה נשאר.

האנשים שם היו משונים ושונים

חלקם מלאי *תקווה* וחלקם מהר נשברים.



החיים בארץ דמקה נימשכו כרגיל, באותה שיגרה

אבל חלק הרגישו כ"כ מגעיל ורע

הם ניתקעו בחושך בכאב המר ,היה להם קשה להמשיך הלאה

היה להם בלב קר , הגורל אליהם היה אכזר ועדיין נשאר..

אז יש את אלה שבוכים על מה *ש.ה.י.ה*, ונתקעים במשבצת השחורה

ויש את האלה שנמצאים רק במשבצת הלבנה וממשיכים הלאה .



אחד מהאנשים שלעולם לא מתייאשים הגיע לארץ דמקה

הוא הגיע מארץ רחוקה לשם דווקא,

הוא ניראה גדול חזק וקצת מסוכן, כולם כינו אותו בשם שחור לבן.

כנראה הוא שמע על המצב הקשה, והחליט לעשות מעשה

הוא החריז על תחרות שמחה, מי שתמיד יחייך חודש שלם גם בעצב ובשעת אכזבה,

ינצח ויקבל משהו מדהים שאפילו לא שמעו עליו באגדה.



כולם התרגשו והיו מוכנים , למרות שהמצב שלהם היה על הפנים

הם שמעו על האיש שחור לבן שהיה חכם ומקיים את הבטחתו תמיד כמובן,

אז זה דירבן אותם כי הם רצו לזכות,

וגם לשכוח את הכאב שקרה ממזמן- להפסיק לבכות.

עבר שבוע כך גם שבועיים, והחיים בארץ דמקה נראים טובים כפליים

אנשים שבאו לבקר מחוץ לארץ לא זיהו אף אחד

הם חשבו שהם יראו פרצופים עצובים ויעזבו מיד,

היה לכולם כיף לחיות בארץ הזאת, חיוכים מהלכים על משבצות לבנות

כאילו נימחקו המשבצות השחורות, היה להם דיי כיף להיתחרות.



עבר חודש מושלם עם שמחה וכמובן שהגיע להם גם ההפתעה,

כולם חיכו בחוסר סבלנות, האיש שחור לבן לקח אותם לחנות

בחנות היו מלא מראות גדולות קטנות וגם בינוניות

כל תושבי ארץ דמקה שהצליחו בתחרות, נכנסו לחנות בהתלהבות

הם הסתכלו במראות שהיו בכל מיני גדלים,

והם היו פשוט מופתאים, הם ראו חיוכים בכל מקום

והיה להם טוב הם הבינו- זה הכל בזכות *הרצון*

מאז אותו איש שחור לבן שהחריז על תחרות עם פרס גדול קטן

כל האנשים בארץ דמקה נזכרים באותו מקרה שמח

ומאז הכל פורח, כשהיה להם משבר והם התקרבו למשבצת שחורה

הם ניזכרו באותם חכיוכים במראה, והכאב התרחק לאט

הם התקרבו למשבצת לבנה לאור שחזר לתושבים בארץ דמקה..



ארץ רחוקה וקטנה ששם הכל בלבן- *באור*

אין שם שום ייאוש רק תקווה שלעולם לא תעזוב ולא תפסיק לחזור.