אהבה שנעלמה רק בגלל פחד

אתה מביט אני יודעת, כשאני מחייכת כשאני עצובה עינייך תמיד מביטות בי וזה נותן לי להרגיש בטוחה גורם לי להתרגש כמו ילדה קטנה...


כשעינייך מביטות טוב לי לפתע עולה חיוך על פני סתם ככה אף אחד לא מבין ואני יודעת שזה רק בגלל שאתה מביט, קורה שאתה ממש שקוע בי ואני מסתכלת חזרה ואז מה שקורה לי לא ניתן לתאר במילים תחושה נפלאה רק אני ואתה והשאר פשוט אינם.


וככה זה נמשך יום ועוד יום אבל אנחנו לא יחד אפילו לא ידידים , אני לא מכירה אותך באמת ואז אני מבינה שלמרות כול התרגשות הפרפרים בבטן המבטים הרבים לא קורה דבר פשוט כלום.


שאתה מביט אני מרגישה אותך קרוב ממש עמוק בליבי אבל זה לא ככה אתה רחוק, רחוק כול כך זה כואב הלב נשבר שוב לרסיסים ואני כבר מתייאשת...


אבודה נפשי אין לה מוצא מפני שכאבי כה רב לדעת שאתה אוהב אבל לא אומר מפחד כמוני כול כך כואב בגלל הפחד המטופש שלנו אני לבד עם אהבה גדולה בלב.


להביט אחד בשני עוד ועוד יזיק לי יותר ואני לא רוצה בזה אני פשוט מוותרת בורחת וכן זה בגלל הפחד שלי בגלל שאין לי אומץ... אני כול כך כועסת על עצמי מרגישה מרוקנת ולבד.


ימים של אהבה גדולה חומקים מבין הידיים, חיבוק ונשיקה לא ישובו לעולם אהבה יפה שלא מתקיימת והכול כי שתינו פוחדים להרגיש לאהוב.


המון מילים לא נאמרות כול הרגשות מחוביים עמוק בליבי ואני בורחת עם הרוח נעלמת ויודעת שלא אשוב בחזרה והכול בגלל הפחד!!!