אהבה שהסתיימה במוות-ארוך אבל שווה את מוסר ההשכל

הכל התחיל לפני 4 שנים..שרק הכרנו..תחילת כיתה ז'...

היית ללא הספק הילד הכי יפה בשכבה...התאהבתי בך ממבט ראשון..

אפילו אז,ידעתי שאתה האחד..ממבט אחדד

התיידדנו עם הזמן..ניסיתי להתקרב אלייך...וגיליתי שלא רק המראה המדהים שלך גרם לי להתאהב בך..

היה שם עוד כל כך הרבה בפנים...התמימות האין סופית,הרגישות, הצחוק והחיוך הכובש שאין מי שלא היה מודע לו..

נשמע מושלם אה?

היית הכל אבל לא היית שלי..לקח לי זמן אבל השלמתי עם זה בסוף...השלמתי עם זה שיש לך חברה , שהיא גם חברה שלי..

ידעתי שאתה מאושר איתה..וזה מה שעשה אותי גם מאושרת..בעקיפין..

הייתי מוכנה לעשות הכל כדי שיהיה לך טוב..שלא תסבול כמו שאני סבלתי ,רציתי להיות המעטפת שמגנה עלייך..

כל כך אהבתי אותך..הייתי מוכנה למות למענך...גם אם זה נשמע מוגזם..

עם הזמן החלפת חברות מידי שנה , ואחת מהם הפכה להיות החברה שלי,אחת הטובות...ואני,אני מצידך הייתי הידידה הכי טובה ,זאת שמספרים לה הכל..

מה שיצר מצב שהיא באה לספר לי על הריבים שלכם מצד אחד והוא מהצד השני..

אני יודעת שאולי זה נשמע כמו הזדמנות מצוינת כדי להפריד בינכם..כי זה בעצם היה החלום שלי..

שנהיה ביחד,אבל ידעתי שאם זה לא הדדי אז אני יעשה הכל כדי לגרום לך להיות מאושר איתה..כי ידעתי שאתה אוהב אותה

נלחמתי בכל מה שיכולתי כדי לגרום לכם להיות מאושרים..ניסיתי לפתור סכסוכים,לסדר בעיות,לפייס בינכם.ורקהכל,באמת מכל הלב !!

כדי שתהיה מאושר...כי מבחינתי האושר שלך זה האושר שלי..והחיוך שלך זה האור שהאיר לי את החיים..

והכי הרבה..להשתדל שלא להתמוטט , מזה שזה היה סוד כל כך גדול,שכמעט אף אחד לא ידע

עם הזמן התרחקנו מעט..גם כי אתה וחברה שלך ושלי נפרדתם.. ו עברת בית ספר..הפכת לקצת רחוק,

אבל משם לפה השתדלתי לשמור איתך על קשר..לא אהבתי אחר אחרייך...ניסיתי, באמת,אבל שום דבר לא היה דומה בכלל..

אולי כי זאת אהבה ראשונה ואולי באמת כי נחרטת בי כל כך עמוק שלא יכולתי להוציא אותך משם..

שנתיים וחצי אהבתי אותך אהבה מטורפת..הייתי קשורה אלייך כל כך..הנפש שלי הייתה קשורה בשלך ולא יכולתי להרפות מההרגשה הזאת...עכשיו הבנתי על מה מדברים..מה זה הפרפרים האלה בבטן.הרצון הענקי הזה לראות אותך , זה היה כ"כ חזק..יותר מכל דבר אחר..

היו לילות של בכי וכאב על זה שלא באמת נוכל להיות ביחד..אבל מהר מאוד הבנתי שהמטרה שלי עכשיו

היא לגרום לך להיות מאושר, שתמיד תחייך ושלא תדע אף פעם כאב !

אחרי שנתיים וחצי של אהבה מטורפת , אני לא יודעת מה בידיוק קרה..

או שהשלמתי עם העובדה שלא ייצא כלום מהאהבה הזאת שלי אלייך..

או שהיית רחוק והמרחק גרם לאובססיה או איך שתקרא לזה להעלם..

או שפשוט האהבה דהתה..



בכל זאת..יצא לי לחשוב עלייך המון גם אחרי שהיינו רחוקים,

ועדיין..היית הראשון והיחיד שאהבתי באמת..

לפני כמה חודשים נהרגת מתאונת דרכים..

ופה כבר אין לי מה לכתוב,חוץ מזה שהעולם נחרב עליי פשוט..

והלב שלי..הלב שלי שחצי ממנו היה פעם שייך לו..פשוט התנפץ לחלקים ורסיסים כל כך קטנים

שעד היום אני לא מוצאת את כולם..

לחשוב שאהבה היחידה שהייתה לי אי פעם..גם היא הלכה..שהילד שכל כך אהבתי..

שכל כך רציתי..שכל כך נקשרתי אליו..שהילד הזה..כבר לא יחזור..

שאני לא יראה את החיוך שלו..שאני לא ידבר איתו ולא יצחק איתו,

רציתי להתעורר מהסיוט הזה,לחשוב שזה סתם היה חלום רע..רציתי שמישהו יעיר אותי מהסיוט הזה..שיגיד לי

שסתם חלמתי חלום רע.. אבל אף אחד לא העיר אותי ...ולא באמת חלמתי חלום רע..



והייתי אמורה להתמודד עם זה שהאהבה שלי..הראשונה...איננה !

כבר המון זמן מאז שהלכת..ועדיין,אין אחר בליבי...

היו הרבה..כאלה שנדלקתי עליהם..הייתי איתם בקשר..

אבל אף אחד באמת לא נכנס לי ללב..לא בצורה שאתה נכנסת...



אני מצטערת על הזמן הזה..שלמרות הכל ,לא אמרתי לך ברצינות כמה אני אוהבת אותך, מה היית בשבילי..

והסיפור הזה בעצם מוסר השכל אליכם ,כולכם

גם אם האהבה שלכם חסרת סיכוי..לפחות כמו שלי , תגידו לצד השני כמה אתם אוהבים אותו...

גם אם בטוח שלא תהיו ביחד..תספרו לו...בשבילכם..בשביל השקט הנפשי שלכם..

שסיפרתם..ששפכתם...שתשתחררו אפילו בקצת מהכאב הזה,והכי חשוב..תדעו שאמרתם מה שיש לכם בלב..