האהבה היא עיוורת.....זה בדוק!!

אני רואה אותך כל יום, אני מסתכלת עליך כשאתה לא שם לב

אני שמה לב לכך שגם אתה מסתכל אבל איני יודעת מה אומרות עיניך ומבטיך.

במשך שנתיים וחצי אני מחפשת אותך...מחפשת את המשמעות למבטים אלה.

במשך שנתיים וחצי אני חיה באשליות שאולי יום אחד תבוא ותנשק אותי...נשיקה תמימה כזו
מכל הלב...נשיקה עם כוונה ולא סתם נשיקה רק בשביל הפוזה.

במשך שנתיים וחצי לא היה לי האומץ להגיד לך עד כמה אני אוהבת אותך ועד כמה אהבתי
אליך מתחזקת יותר ויותר מיום ליום. אם באמת יש לך רגשות אלי למה אתה לא אומר לי??
ולמה כיבינימאט לי אין את האומץ להתוודות בפניך על אהבתי?!

אני מנסה להעמיד פנים שאני דלוקה על מישו אחר...צועקת את זה לידך כדי למשוך את
תשומת ליבך..שתקנא..אבל מצד שני, כשאני עושה את זה אני מרגישה אנוכית ואגואיסטית.
אני רוצה שתסבול בגללי, בשבילי...שתעריך אותי ואת אהבתי אליך. אבל אסור לי לחשוב
כך!!! אני הילדה הכי מניאקית ביקום אם אני חושבת ככה. בכיתה כשאני יושבת מאחוריך
אני לא מורידה את עיני מגבך.

מתפללת שתסתובב ותסתכל עלי ושלא תסיט את עיניך מעיני. אבל זה לא קורה...

אומנם יש רגעים שאתה מביט בי... אבל את המשמעות למבטים אלו איני מבינה.

במשך שנתיים וחצי שמרתי בליבי את סוד אהבתי אליך. עד שיום אחד נישברתי.

אומנם לא סיפרתי שאני מאוהבת אבל סיפרתי על מבטיך. הכרחתי את חברתי שנעבור לידך כדי
שאולי היא תצליח להבין את משמעות מבטיך. אך המזל לא מאיר לי פנים ותמיד כשהיא איתי
ואנחנו עוברות לידך אתה לא שם עלי. ואז אני עוצרת וחושבת: האם רק אני רואה את
מבטיך?? האם מבטיך הם רק הדימיון שלי??

האהבה עיוורת זה נכון אבל...היא עיוורה אותי עד כדי כך שאני רואה דברים שאינם
קיימים?????? אני מבולבלת...אני חיה באשליה בדימיון...שבויה בתוכם...

אם היית קורא את המכתב...איך היית מגיב???

האם היית בא אלי ומתוודה על אהבתך???

או שזה גם חלק מעיוורון מוחלט שבו נישבתי......