הכול התחיל כך...

הוא היה ילד רגיל. יפה. שיער שטני, עיניים כחולות (קיטשי בעיני..).

הייתי כולה בכיתה ט'. הוא אף פעם לא עניין אותי..ההפך..תמיד משכו אותי הבנים
הכהים..אלה שכובשים את כל הבנות...כן אולי הייתי מושפעת מהשאר..אבל לא יודעת למה
יום אחד בשיעור אנגלית התחלנו לדבר ...

סתם על איזה עבודה..הוא היה רזה עם מלא פצעים על הפנים..אבל ידעתי שיש פוטנציאל!!

לאט לאט הדיבורים האלה הפכו לידידות, הוא גם נקשר לאחי התאום (אנחנו באותה שכבה)
והם נהיו ממש חברים טובים.

הכול הייתי עושה בשביל התשומת לב שלו,הכול!! מתלבשת יפה כשהוא בא, יושבת איתו ועם
אחי, ומכל שטות שהוא היה אומר לי הייתי מתרגשת.

חופש גדול--> פשוט חלום.! כל יום הוא היה בא, אוקיי נקרא לו נתי.

כל יום נתי היה בא לאחי, הייתי יושבת איתם. ככה העברנו, רואים סרטים, מעשנים
נרגילה, יורדים לסיבוב, בערב למטה יושבים בגינות עם כל החברים. ככה עבר לו החופש,
עלינו לכיתה י'.

נתי עלה איתי לאותה כיתה. אחי היה בכיתה אחרת עם שאר החברות שלי. כל היום זרקתי לו
רמזים והוא זרק לי...ככה לפחות זה היה נראה. כל אחד שראה אותנו היה בטוח שהולך משו.
עד שאמרתי די נמאס לי!!!! חבר של אחי או לא..אני אומרת לו הכול

יצאנו...באותו ערב היה יומולדת לחברים שלנו וזה..הלכנו לנאפיס. לפני שנכנסנו אמרתי
לו: נתי אני חייבת לדבר איתך.

טוב הלכנו לצד.

אני ונתי עמדנו, לא ידעתי איך להתחיל ומה להגיד, באמת שרעדתי כולי ואז אמרתי לו:
תשמע. אני לא יודעת אם שמת לב.. זה הרבה זמן ככה. אני מרגישה אליך, אתה רוצה משהו
איתי.?

ואז האכזבה הכי גדולה שלי, הדבר שהכי פחות ציפיתי לו-- הוא ענה: תשמעי, את מהממת,
ואת נשמה, ויש לך לב זהב,

ואת יודעת כמה את חשובה לי, אבל אני לא יכול...אני חבר של אחיך, אני מכיר את כל
המשפחה שלך אני לא יכול!

"יו אני פשוט לא מאמינה שזה מה שאתה אומר...אני בטוחה שלאחי לא אכפת!"--"מוטיי בוא
שניה!!"

מוטי (אחי) בא. "מה קרה שלו'ש?", "אני רוצה שעכשיו תגיד לי אם אכפת לך שנהיה יחד
אני ונתי...",

"אממ...אני אתגבר..אבל נתי בלי שטויות!!" נתי כולו הסמיק ושלל את זה..וזהו...ככה
הלכתי לי עם לב שבור..

בכיתי יומיים..הדחיה היא הכי כואבתתתתת

ואזזזזזזזז גיליתי...............................................



















(אם באמת תאהבו את הסיפור אני אספר..הוא אמיתי דרך אגב...)