משהו שכתבתי.. עם הרבה אהבה

נמאס לי..

אנחנו בכלל לא כמו חברים, אפילו לא דומה..

אנחנו מדברים בקושי פעם ביום ואם כן אז אני זאת היא שמתקשרת ואם אנחנו מדברים זה בדיוק לחצי דקה.

שכחת שקבענו לצאת אחרי הקניון.. העדפת כרגיל להיות עם החברים שלך.

היום אתה נוסע ושוב אני לא רואה אותך 3 ימים..

אנחנו מתראים פעמיים בשבוע בלחץ ושאנחנו כבר מתארים, אז אני היחידה שבאה אלייך ולא מספיק שאני בקושי רואה אותך.. גם שאנחנו מתראים אנחנו עם אנשים לידינו תמיד!

נמאס לי מכל זה אני מעדיפה לוותר מאשר שיהיה מאוחר מידי.

בד"כ כל בן שאני רוצה אני משיגה ואז.. כבר אני לא רוצה אותו ואני מעיפה אותו.

איתך זה לא ככה.. שום דבר איתך לא ככה, אולי מהסיבה ששנה אני ואתה מסתכלים אחד על השני בחצי עין ואף פעם לא מדברים.

איתך זה שונה.. אנחנו בקושי שבוע ביחד ואני כבר מרגישה שאני כל כך רוצה להיות איתך.. ביחד, בכל יום ושעה.. מחובקת.

כל המבטים במסיבות שהיינו נפגשים זה משהו שקרה לי מהפעם הראשונה שראיתי אותך.. ישר שמתי עלייך עין.

ואז במועדון פעם ראשונה שדיברנו.. ומאז.. ידעתי תמיד איפשהו שניפגש ואולי גם נהיה ביחד. וזה יצא.

אנחנו ביחד. ואני לא יודעת למה הביחד הזה הוא בכלל לא ביחד.