מדדדדדדדדדדדדדדהים !!

אל תגיד לי עדין שאתה עוזב אותי.

אני עדין צריכה שתחבק אותי.

אני עדין צריכה שתתן לי יד, ותאהב אותי.

אני יהיה העמוד הטוב ביותר בספר שלך, ואתה תהיה הגיבור שמציל אותי.

לא חשוב לאן תלך, מה תעשה ומה תגיד, הלב שלי אמיץ, ואני מחכה שבסוף הסיפור נהיה יחד.

אני אהיה השמים הכחולים ביותר שלך,

ואתה תהיה השמש החובקת.

לא חשוב לאן תלך, מה תעשה ומה תגיד, הלב שלי אמיץ ואני מחכה שבסוף הרקיע יש ענן של שנינו.



אבל הלכת, ועזבת אותי לבד, ואני מרגישה שאני בחדר קפוא, ואין מי שיחמם אותי.

אני בחדר מפחיד, ואין מי שישמור עליי.

בחלומות שלי, לפעמים כבר עזבת אותי, ולפעמים אתה עוד איתי.

אבל כמו במציאות, אני תמיד איתך.

אני אוהבת אותך, ומאז שנכנסתי בדלת הזאת, כבר אין חזרה.

ואני תקועה בחדר הקפוא, המפחיד. אני שם לבד. אני שם בלעדיך.

וכל מה שאני רציתי זה ללחוש לך באוזן, חלש חלש, שאף אחד לא ישמע: "אני אוהבת אותך" אבל רציתי שגם אתה תגיד לי את זה.

אני אוהבת אותך רצח, ולך זה רק היה רגש שחלף מהר. מהר מדי. עוד לא הספקתי ליהנות ממנו.

אמרת שאתה אוהב, חיבקת ונתת לי יד.

אלו היו רגעי האור בחיים שלי.

ועכשיו אני בחושך.

61 שניות בדקה אני חולה עליך

61 דקות בשעה אני גוססת עליך

25 שעות ביממה אני מתה עליך

8 ימים בשבוע אני דלוקה עליך

13 חודשים בשנה אני מטורפת עליך

11 שנים בעשור אני משוגעת עליך

51 שנים ביובל אני שרופה עליך

בגלל שאני אוהבת אותך אין סוף ועוד 1.



וזה רק עולה ועולה, ונהיה יותר קשה.

יש לי שתי חברות הכי הכי טובות, שגם שמרגישות משהו חזק כלפיך.

חברה אחת הכי טובה, לא יודעת אם גם היא,

ועוד חברה הכי טובה, חברה שלך

ואתה אוהב אותה, אז אני שמחה בשבילך.

אבל בפנים אני נקרעת מהכל.

כי אתה פשוט מהמם, וכל דבר שאתה אומר פשוט חודר ישר ללב, ותמיד אתה פוגע בול.

אני חולה עליך! ואני רק מחכה שזה כבר יעבור.

אני כל כך רוצה להיות לידך, ולהרגיש את ידך בידי, ולדעת שאתה איתי, רק ככה אני אדע שהציפורים עדין מצייצות, והשמש עדין זורחת ושוקעת, והפרחים ממשיכים לפרוח.

אתה לא מתאר לעצמך איזה צלקת עשית לי!

אבל נסלח, כי זה אחרי שהעלמת צלקת אחרת.

רק שתדע שהצלקת שהשארת יותר גדולה.

אני עכשיו נזכרת בהמון דברים.

עוד לפני שידעת, יום אחד, לא הגעת לבית ספר, ונורא התגעגעתי, ואפילו בכיתי.

ואז נפגשנו, ואחרי שדיברתי איתך החלטתי להגיד לך.

אז בלילה ישבתי וכתבתי מכתב, וגם משהו עליך.

ולמחרת הקראתי לך, אמרתי שאני אוהבת אותך, ואז אמרת שגם אתה!

אתה לא מתאר לעצמך איזו שמחה הייתה בליבי.

וישר רצתי לספר לחברה, זו שכמעט באהבתה אליך נגעה, והיא הזכירה לי נקודה חשובה, שיש עוד מישהי שאוהבת אותך, ולא סתם מישהי, מישהי שבשבילי מאד חשובה, כי גם היא חברה הכי טובה!

ואז כל הזמן היינו יחד, והרבה נפגעו, אבל הייתי מסונוורת ולא ראיתי את זה.

אבל אמרת שחברים לא נוכל להיות, בגלל שזה סוף השנה, ואתה רוצה להיות עם כולם.

ואני כיבדתי את החלטתך, למרות שמבפנים ממש התאכזבתי, כי ככה האהבה לא הייתה בשלמותה.

ואני כמו מטומטמת הלכתי אחריך בעיניים עצומות, וממש האמנתי לאותם השטויות.

ואז ראיתי שמשהו שונה, שההתלהבות פחתה, ואיתי להיות אתה כבר פחות רוצה.

אז החברה שאז גם אהבה אותך דיברה איתך, ואחרי הרבה זמן, היא באה וסיפרה לי את הבשורה המרה, שאתה מבולבל, ובאותו רגע, העולם בשבילי קרס ונפל.

ואז החלטת, שאתה אוהב את אחת החברות הכי טובות שלי, שגם אוהבת אותך.

ואז גיליתי ששיקרת לי, כשאמרת שאנחנו לא חברים בגלל סוף השנה, כי הנה, הפלא ופלא אתם חברים.

ואם הלב שלי נסדק קודם, עכשיו הוא כבר נשבר.

וזה קורע, וזה מכאיב וזה פשוט מרגיז, שכבר אתה לא אוהב, ששיקרת, ושאתם חברים. מה לעשות? אני כבר יודעת שאלו החיים. רק חבל שגיליתי את זה ככה.